היי בנות, אשמח להתייעצות. אחרי לידה ראשונה עם תינוקת מהממת בת חצי שנה שאני מאוהבת בה קשות. אבל קשה לי עם בעלי נורא. הייתה לנו זוגיות מושלמת עד הלידה, באמת. היו כמובן עליות ומורדות וגם חיכינו עם ההריון שנתיים אחרי החתונה, נהנינו והיה ממש כיף. אבל אני אחרי הלידה באופן טבעי השתנתי. הפכתי להיות קצת פחות מחפשת ריגושים והרבה עם דאגה והקרבה למען הילדה. שלא לדבר על זה שמבחורה שכל חייה הייתה פצצת עולם, עדיין לא חזרתי לעצמי ואני עם חוסר ביטחון. בעלי אומר שקשה לו שלא כיף לו שנהייתי קשה. אבל גם לי קשה מולו, הוא לא מפרגן לי מספיק, הוא לא תומך, הוא לא רואה אותי או אומר מילה טובה , אט מראה חיבה סתם ככה גם הוא לדעתי השתנה וגם לי לא כיף ואני סוחבת איתי עוד הרבה כעס עליו מהחודשים הראשונים אחרי הלידה, שהוא לא תמך מספיק, עם ההנקה ועם השעות שינה שהיו כל כך חסרות לי. הוא כל הזמן בסוני ואני עם הילדה/ מנקה/ מבשלת ובסוף הולכת לישון כי אני עייפה (כבר חזרתי לעבוד). היום היה לנו ריב על משהו שלא הסכמנו עליו, אני מרגישה שהוא שופט אותי הרבה על האמהות שלי ואני חדשה בזה סהכ אז אני לוקחת את זה קשה ולפעמים מחזירה לו. הוא זרק לי היום משפט של ״אז די״. לא יודעת אם הוא מתכוון לזה או לא. ואני שואלת את עצמי איך יוצאים מזה? אפשר בכלל? כואב לי רק על הילדה, היא רק הגיעה לעולם מה היא צריכה לראות את ההורים שלה נפרדים? כבר עכשיו? חייבת לציין שאני אומרת לו מה אני מרגישה אבל הוא מבחינתו הצודק ואני הלא בסדר💔