אוףף בנות אני רוצה לפרוק קצת 🫤 חודש וחצי אחרי לידה (ראשונה) הבייבי הכי מתוקה בעולם אנחנו מכורים אלייה ברמות היא שינתה את חיינו מרגע הראשון שידענו על ההיריון ועד עכשיו! 🪬 היחסים עם בעלי במהלך כל ההיריון היו מושלמים ברמות! כל מה שלא היה לנו קודם או היה חסר, הוא היה סופר רגיש ומכיל ואוהב ודואג ורק מילים טובות וחמות ופרגון ובאמת התקרבנו מאוד וזה גרם לחיבור מטורף בנינו! התאהבתי בו מחדש למרות שכבר 6 שנים יחד עכשיו, אחרי הלידה, אנחנו כל כך סביבה כל הזמן אני בחופשת לידה אז בבית מן הסתם 24/7 חוץ משבתות שנוסעים להורים שלי קבוע, הוא עובד כל יום עד הערב, מגיע עייף מותש ונהיה לנו כמו הרגל כזה, שזה תמיד לבוא אוכלים יחד ארוחת ערב טלויזיה קצת, הוא מעשן נרגילה (אני מניקה אז לא) מסיים ולמיטה לישון, וגם במיטה מדברים קצת צוחקים טיקטוק וכאלה ונרדם, אני קמה לילדה בלילות והוא לא כי באמת אין צורך אני מניקה ואין לי צורך בעזרה או חלוקת תפקידים, בקיצור מרגישה שמשהו נכבה קצת, אני יודעת ומובן לי וטבעי שמה שהיה כשהיינו לבד לא יהיה עכשיו, כמו שלי אין 100% זמן יחס רק אליו כי יש גם ילדה אז הכל מתחלק כזה פתאום הוא נכנס לבית (ובלי לשים לב) ישר ״איפה הילדה שלי״ בקול של געגוע ומת רק להרים לחבק, מסוגל להיות איתה שעה וכאילו מרגישה קצת ששוכח אותי, בכל זאת אני גם פה!! זה לא קנאה אני לא מקנא בבת שלי אני מרוגשת לראות את האהבה שלו אלייה אבל כן מרגישה קצת הזנחה אפשר לומר .. אני מרגישה שלפעמים אני יוצרת ריבים או נפגעת ורגישה הרבה יותר מפעם, בסך הכל אני רק רוצה אהבה ויחס והוא לא שם לב שיש לי את זה פחות מפעם. הוא באמת טוען שהכל בסדר ורגיל מבחינתו. מבינות אותי? מישהי מזדהה בהרגשה?