שלום לכולם, רציתי לשתף פה אולי יצליחו להבין אותי, אני בת 27, מגיל 8 איבדתי שמחת חיים אמיתית, עברתי הרבה ירידות כמו כולם, אבל מרגישה רגש פנימי מאוד חזק של עצב, לא שייכת לעולם הזה. בימים של בית ספר אני הייתי מאוד סגורה לא היו לי חברים, כי הרגשתי יותר טוב כשהייתי לבד. אני מאמינה מאוד באלוהים, זה מה שמחזיק אותי, אני נשואה ברוך השם. עברתי לפני 9 חודשים לידה שקטה, שמאז עוד יותר השתנתי, נהייתי יותר סגורה. הייתה לי תקופה לפני לידה שקטה שהייתי שמחה, אבל עכשיו כלום.. אני נכנסתי להריון פעם שניה ברוך השם, אבל עדיין לא מרגישה שמחה שלא אקבל לידיים שלי את התינוק/ת שלי. התרחקתי מהרבה מאוד אנשים. גם בעבודה שאני מרגישה שקצת מתחילים להתקרב אליי אני מתרחקת, מבחינה רגשית, לא רוצה שיהיו לי עוד אנשים בחיים, כאילו מנסה לשמור מרחק מכולם. אבל הכי אני מרגישה את החוסר השמחה האמיתית, אני מחייכת לאנשים, לבעלי, להורים שלי, אבל בפנים בלב פשוט לא רוצה להיות בעולם הזה.. מרגישה שהעולם דפוק, וההרגשה הזאת לא רק מעכשיו אלא מגיל 8, ניסיתי ללכת לדבר עם פסיכולוגית, אבל לא עזר.. רציתי לדעת אם יש עוד כאלה אנשים שמרגישים כמוני..