אין לי כוחות יותר. אני מותשת וכל-כך קשה לי עם חמותי (וגיסתי אבל זה כבר סיפור אחר). אני באמתתתת לא יודעת מה עשיתי לא בסדר, שנים שנתתי את כל כולי, נתתי מעל ומעבר וכל מי שמכיר אותי יודע את זה..תמיד הם היו במקום הראשון ועשיתי הכל כדי לשמח אותם, אם זה באירועים שלהם או בימי הולדת אז קניתי מתנות יפות ועשיתי עוגות מושקעות מהלב, ברכות מפה ועד הודעה חדשה..מחשבה בדברים הכי קטנים. מאז שהתחתנתי ובמיוחד מאז שיש לי ילדים הכל פשוט נהיה קשה, היא פשוט שונאת אותי בלי סיבה, תפסתי אותה מדברת עליי לא פעם ולא פעמיים, לא מכבדת אותי, לפעמים אפילו גם את הילדים שלי…עכשיו אני בהריון רביעי ולא רציתי לספר מוקדם בגלל שלא הרגשתי בנוח. אז כשהם באו סיפרנו והם הגיבו כלכך בקרירות! אלוהים זה תינוק זה נכד חדש שלכם!! מה האגו הזה??? הם נפגעו שלא סיפרנו להם הרבה לפני. כל פעם אותו סיפור הם רק חושבים על הכבוד שלהם ולא מה שטוב למי שמולם. למה שאספר לכם מוקדם? הם באים לבקר אותנו פעם בחודשיים אנחנו לא מספיק חשובים וכשהיא כבר באה אז יש לה הערות או שאני שומעת אותה מלכלכת עליי לבעלי!!!! שלמזלי תמיד בצד שלי ותמיד חושב שאני צודקת ומגן עליי אבל זה כבר עובר כל גבול…להתארח אצלי בבית ולדבר עליי זה דוחה. החלטתי לא מזמן שאני לא נחמדה יותר, נגמר. ניסיתי וסלחתי איזה מליון פעמים אבל הכבוד שלי כבר כלכך נרמס שחאלס. כל פעם שבעלי ניתק איתם קשר הייתי משכנעת אותו אלה ההורים שלך כיבוד אב ואם וגם היום אני לא אגיד לו לעולםםםפ לנתק קשר. אבל כבר כלכך קשה לי ועצוב לי. כלכך רציתי וניסיתי שזה יהיה אחרת ואני לא יודעת למה הן שונאות אותי כלכך, למה? כנראה שאסור להיות טובים מדי..😔