פוסט למחשבה אני ב״ה בחודש תשיעי, כל ההריון שלי היה מלווה בדימומים. מדי פעם היינו מותרים וגם אז לא תמיד ליחסי מין. אנחנו אסורים לגמרי כבר שלושה שבועות. זה מאוד קשה! מאוד! אתמול בלילה ירדתי לקומה למטה וראיתי את בעלי ישן על הספה, הערתי אותו שיעלה לחדר למיטה שלו, הןא התעורר חצי כזה עם עיניים אדומות ורץ אלי לחבק אותי, אני נבהלתי ומיד צעקתי לא! אסור לנו! הוא פתאום התעורר לגמרי וקלט מה הוא עשה, חזר לספה הסתגר בעצמו והיה לו ממש ממש קשה, גם בבוקר בקושי דברנו. זו תקופה קשה ואנחנו חזקים ונעבור אותה מתוך שמחה ובריאות. אבל לא אשקר שקשה לי יותר שקשה לבעלי. כואב לי. מה אתן חושבות שכדאי לעשות?