אני מתוסכלת אני יוצאת עפ הילדים לסיבוב בקניון ילדה בת שנה וחצי וילד בן שנתיים ולא מצליחה להסתדר איתם הם צורחים הילדה קופצת מהעגלה גם אם היא קשורה היא נעמדת ומצליחה להשתחרר בקלות אין לי אוויר , הם בגן ומה רני כבר רוצה? שעתיים ביום להנות איתפ כמו שצריך אני חוזרת בדיכאון ובבכי הביתה ואני לא צועקת עליהם או משהו חס וחלילה פשוט סובלת במקום להנות איתם וחוזרת כאילו היה עדיף כבר לא לעשות איתפ גלום ואיכשהו כל הילדים לא צורחים ומשתגעים כמוהם ואני מרגישה כמו אמא גרועה שלא יודעת להיות אמא ואני לא מבינה למה הילדים שלי לא מקשיבים לי כמו לאמהןת אחרות אני לא וותרנית ואני לא קשוחה אני באמת קשובה והחלטית אליהם אבל הם צורחים יותר הקטנה את חייהם סתם כי היא רוצה לאכןל נגיד משהו ועדיין לא הגיע האןכל והיא לר יושבת בעגלה ובזמן הזה הילד נעלפ כל רגע קיצר לא יודעת בחיי אני מרגישה שאני עושה הכל בסדר אבל הם פשוט בחירפון כל פעם ואני יוצאת איתפ בחיוך וחוזרת בעצב ובאשמה שהכל היה גרוע