פוסט פריקה ... לא יודעת מה לעשות כבר לא יודעת איך אני מרגישה כבר. פשוט לא כיף לי, לא משנה מה קורה ביום יום פשוט מרגישה מתוסכלת ושלא כיף לי לא משנה עם מי אני מדברת מה אני עושה פשוט עצוב לי... כל הזמן מרגישה כיאלו יש לי קצב לב גבוההה ובא לי לבכות. מפחדת ללדת מפחדת שהיה לי ילדה . מפחדת להיות אמא לא טובה . מפחדת שבעלי היה אבא לא טוב ועצלן והכל יפול עלי . מפחדת שהוא יעזוב אותי עם ילדה ואז אני אהיה לבד. מפחדת שבעלי ימות ואני אצטרך לגדל את התינוקת לבד (אין סיבה ברוך השם בעלי בריא כמו שור ). מפחדת שהוא כבר לא אוהב אותי. פשוט מרגישה חלולה כיאלו אני לבד בעולם למרות שיש לי את כל התמיכה שאני צריכה פשוט מרגיש כאילו כלום .... כל הזמן מרגישה מסביב להריון ולידה בא לי פשוט לה חיי לשכוח מזה לקצת זמן ולהיות שוב כמו קודם. ושלא תבינו לא נכון אני מאוד שמחה שאני אהיה אמא פשוט נורא נורא מפחדת ...

היי רוצה להתייעץ איתכן.. יש לי שניים צמודים, גיל 1.10 וגיל 10 חודשים. כרגע הקטנה ישנה בעריסה צמודה למיטה שלנו והגדול במיטת תינוק. מתלבטים מה לעשות בצעד הבא, הקטנה תעבור למיטת התינוק והגדול? למיטת מעבר או מיטת חבר? האם בעוד כשנה כשהקטנה תצטרך לצאת מהמיטת תינוק הם יכולו לישון במיטת חבר יחד?