עצבנית על בעלי, אני שבוע 36 פלוס 3 , לפני שלושה שבועות עזב אותי סופש לבד והלך למסיבת רווקים באילת חמישי עד מוצש- פירגנתי לו למרות שהיה לי ממש קשה עם ילד לבד, קניות, נקיון ולהכין אוכל. אמרתי לא נורא שתהיה לו הזדמנות לנוח לפני שאלד. לפני שבועיים הקפיצו אותו לעבודה בשישי שובר כל הניקיון, האוכל והילד עלי. ושוב היה לי ממש קשה, ברמה שאני עומדת חמש דקות וכואב לי כל הגוף, דקירות נוראיות למטה אבל אמרתי לא נורא זה לא קורה כל יום חד פעמי. היום, נתפס לו הגב !! הבן אדם לא מצליח לזוז, הולך כמו אישה עם צירים , מתלונן לי בלי הפסקה כאילו שאני במצב טוב יותר. ובאמת מי כמובן יודעות כמה קשה לסחוב כבר תכף 37, הבטן שלי ענקית, כואב לי למטה, יש לי צירים מדומים בערבים ואני כבר לא מסוגלת. יום שישי ושבת זאת ההזדמנות היחידה שלי לאפס את הבית, לדאוג לאוכל, כמובן שיש ילד נוסף בתמונה וטיפה לנוח. אם זה לא מספיק אתמול לא הצלחתי להרדם, כאבה לי הבטן ונראה לי שהיה לי קילקול קיבה, כל הלילה הייתי ערה ממש ככה קמתי בשתיים וחצי ולא חזרתי לישון עד שש שישנתי שעתיים וקמתי לילד. הוא מחר בנוסף כל הלילה מהשלא עזר לי לחזור לישון. חיטטתי לו בטלפון ראיתי שראה פורנו לפני יומיים. פשוט נשבר לי ממנו, מרגישה שהוא בבועה משלו. אני עייפה ויש לי אפס סבלנות לנסות לחנך אותו או לבקש או להתחנן. מרגישה כאילו הוא עושה בכוונה ופשוט לא מסוגל להכיל את המצב שלי כל פעם כשאני נחלשת.. מפחדת ממה שהיה אחרי שאלד כי גם אן לו יותר מידי סבלנות לילד הגדול ואני אלף פעם מנסה להסביר לו שישנה גישה, שיבין את המצב של הילד שמבין שיהיה לו תכף אח, שיפסיק לתפוס איתו ראש אבל זה לא תופס מעבר לעשר דקות. נשבר לי ממנו באמת כשלא היה בבית בסופש היה לי יותר קל עם הילד, הייתה אוירה רגוע וכמובן שהצלחתי לישון בלילה. רק הקטע הפיזי על הרגליים היה קשה לי לנקות להכין אוכל וללכת לקניות. לא יודעת אם למשהוא יש כאן אזה עצה אני פשוט עיפה כל כך ועדיין לא ילדתי אפילו....