צריכה לפרוק שבוע 35 וובחודשיים האחרונים קרעתי את עצמי בעבודה כדיי לצאת לחל"ד בצורה הכי טובה שיש. בשבועיים האחרונים משתדלת לקחת פה ושם חופש/ מחלה כדיי להיות יותר פנויה לזוגיות, להתארגנות לקראת ולנוח (החום המטורף גם משפיע) והם פשוט לא מבינים, כאילו אני הראשונה ביקום שיש לה צירונים ולאחרונה גם ממש התחילו צירים מוקדמים. זה עושה לי ממש רע על הנשמה, במיוחד כי במשך שנים השקעתי את הלב (לצד תקופות.יותר ופחחת טובות). לא יודעת איך להתמודד עם זה רגשית, כי לא ככה חשבתי שאצא לחל"ד... 😥