בנות יקרות, מראש אזהיר ואגיד שזה פוסט שיכול לעורר מחלוקות והרגשה לא טובה אז בבקשה זה מגיע מתוך טראומה אישית מאוד גדולה בבקשה אל תשפטו ותגיבו בחומרה אני במצב קשה מאוד גם ככה. אמא שלי התעללה בי כל חיי, וברגע שהורי התגרשו היא עזבה ונטשה אותי ואת אחותי אצל אבא שלי שיהיה בריא גידל אותנו עד עכשיו בלי לחסוך עלינו דקה של זמן למרות שהקים משפחה חדשה משל עצמו כולל ארבעה ילדים מהממים לא זנח אותנו דקה בדרך. אני בניתוק מוחלט מאמא שלי, חווה קשיים כאלו או אחרים מידי פעם לא משהו קריטי. ברוך השם אני אחרי חתונה ובהריון מודה לשם שזה לא היה בסבל וקרה מהר ואני מודה על זה ומרגישה בכלל אגואיסטית שמעלה את זה. היינו בשקיפות, והרופאה אמרה שלא מצליחה ככה לזהות אבל משערת אולי שזו בת. אני מרוסקת אני לא מפסיקה לבכות אני ככ מפחדת ולא יודעת איך לגשת לזה, בעלי לא ככה מבין ומנסה ממש לעודד אותי אני מרגישה נורא עם עצמי ולא מצליחה להבין למה זה ככה מפריע לי ולמה אני לא מאושרת כי אני נמסה מתינוקות ומילדים של אחרים. אז למה אני לא מצליחה לקפוץ עד הגג ? כל חברה שסיפרתי לה מאושרת בטירוף בשבילי ואומרת שהבנות שלה זה עולם שלם בשבילה ואני מרגישה נוראית ומגיעלה מישהי יכולה לשתף או לנסות לספר איך היה לה?