אני יודעת שבנות העלו את השאלה הזאת הרבה לאחרונה, אבל גם אני במצב הזה. מאז שהילד שלי נולד, בעלי התחיל להיות אובסיסיבי למשפחה שלו ממש. אנחנו שם כל שבת שניה, דואג שנבקר פעמיים שלוש בשבוע (ולכמה שעות, כן ?) כי ההורים שלו מכורים לילד שלי, אבל זה ממש ממש מפריע לי. עם המשפחה שלי אין לו את העול הזה כי הילד אצל אמא שלי במשפחתון, שאגב זה גם חלק מהבעיה כי אמא שלי רואה את הילד כמעט כל יום, אז הוא מצפה שיהיה כמה שיותר שווה. אני מותשת! חצי מהשבוע שלי מתנהל סביב המשפחה שלו, יצא לי עשן מהאוזניים כבר! שיתפתי אותו שמרגיש לי שהצורך לרצות את ההורים שלו בא על חשבוננו, ושבאלי שנעשה שם כל שבת שלישית ונתחיל לעשות שבתות לבד. הוא לא ככ אהב את הרעיון. הוא אמר לי שכל עוד ההורים בחיים עדיף שלא. כאילו מה ???? דייייייייי אני מתחרפנתתתתתת באלי לצעוק כבר!!!!! ועכשיו בטח תגידו תהני מיזה שרוצים להיות עם הילד, אז קצת בעייתי כי ההורים שלו גרים במרחק חצי שעה נסיעה והילד לא יכול לשבת בכיסא שלו ברכב יותר מעשר דק. אז בעלי צריך אותי . אתמול היה לנו פיצוץ כי אני בהריון שני ודי כבר קשה לי לבוא כל שניה לשם. אז הוא התעצבן ואמר אבל את יודעת שאני לא יכול ליסוע לשם לבד, אז עניתי לו אין בעיה שההורים שלך יבואו לפה. והוא התחיל להתעצבן שלא מתאים להם לבןא היום. ושאני חייבת לבוא איתו כי זה לא פייר שאמא שלי רואה אותו כל יום ואמא שלו לא! וווואו כמה המשפט הזה חרפן אותיייייי אני סובלת שם!!!!!!!!!!!! סובלת!!!!!!!!!! והוא כל פעם מנגן על הקטע עם אמא שלי. שיחות לא עוזרות!!!!!!! ייעוץ זוגי לא עשה גישור בעניין. מה כן אפשר לעשות ? שוקלת לעשות לו דווקא ולהגיד זהו לא באה יותר שיסתדרו. מה אתן חושבות ?