הריוו ראשון איזה כיף גם נכנסתי בקלות ברת מזל! יש כלכך הרבה בנות שחולמות על זה ולא פחות חשוב עובדות בזה כלכך קשה. על הרגליים הקטנות, על ההרגשה לגדל משהו בתוכך,ליצור את הדבר שיותר גדול מהכל, חיים. זה מה שאני משדרת לסביבה שלי זה מה שהסביבה שלי משדרת לי כשאני מספרת על ההריון, זה מה שאני רוצה להרגיש. אבל כמו כל דבר בחיים יש רצוי ויש מצוי. המציאות היא שאני בתקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים, הגוף שלי שהיה המקדש שלי בכל שנות חיי בוגד בי(בלי להישמע דרמטית מידי) אני מרגישה חולה, אין לי שליטה עליו, הגוף ששימש אותי לעבודה קשה, להנאה, עשיית פעולות פשוטות כמו ללכת ולעמוד יותר מכמה דקות לא מתפקד, אני מקיאה בלי סוף לא מסוגלת להכניס כמעט שום דבר לפה סובלת מכאבי ראש וסחרחורות ועוד זה שאני בכלל לא חושבת על לחזור לשגרת היום יום שלי, המרחק מבעלי שביום יום חיבור שלו מרפא הכל אבל עכשיו את לא מסוגלת לשאת שום קרבה של אף אחד.. אבל היי הריון זאת לא מחלה! במקביל התת מודע שלי עובד שעות נוספות(בכל זאת אני בחופשת מחלה כבר שבועיים) מה את מתלוננת?! כפוית טובה!! זכית! מזל טוב!!! יש נשים שהיו מתות להתחלף איתך!!! וכל זה נכון ואפילו יש מה להוסיף אבל הגעתי למסקנה שמותר לי, כי כמו שהגוף שלי מגדל חיים הוא גם מכפיל את כמות ההורמונים שלו כל יום ובואי נאמר שיש לי בגוף את כמות הורמנים שלא מביישת את כל אמצעי המניעה ביחד עם כמה זריקות פוריות.. אז מותר לך לבכות ולצחוק לשמוח ולכעוס להתאבל על הגוף שלך ועל תחושת העצמאות שאבדה מותר לך הכל, כי בסופו של דבר את עושה משהו גדול, משהו ששווה את זה כלכך! אני מתפללת בשבילי ובשביל כל מי שנמצאת במצב הזה שהשלב הבא יגיע בקרוב שכל תחושות העצב והייאוש יתחלפו בשמחה ובתנועות עובר שבמקום להקיא כל דבר אני אשלח את בעלי להשיג לי חשקים מוזרים באמצע הלילה. משתפת פה כי אני מרגישה שזו פלטפורמה נכונה מקווה שלא תשפטו אותי ומקווה שעזרתי לך שאת נמצאת במקום שלי❤️