היי, אני בשבוע 3-4 בערך (עוד לא ניתן לדעת באופן חד משמעי, הרופאה אמרה להגיע שוב לאולטראסאונד בעוד 10 ימים) כל החיים פחדתי מעצם הרעיון של לידה ושאצטרך לעבור את זה מתישהו. עם השנים הפחד נהיה פחות דומיננטי ובשנים האחרונות עד שגיליתי על ההריון, הרגשתי שאני מאוד רוצה ומוכנה. עכשיו, אחרי שגיליתי על ההריון פתאום צפו לי חזרה כל הפחדים שהיו לי בילדות רק פי אלף - מהלידה, מהכאב של הצירים, תפרים, אפידורל וכו׳ וכו׳ בנוסף, בגלל שאין לי עדיין תופעות לוואי או תסמינים אני מתקשה להפנים שזו המציאות ובגלל זה כנראה גם קשה לי עם הפסקת העישון. אשמח לדעת אם יש עוד נשים שחוות משהו דומה ולשמוע איך אתן מתמודדות עם זה

קשה לי לקרוא לחמותי אמא😆והמשפחה שלו תמיד צוחקת עלי על זה מצטערת היא לא אמא שלי אמא יש רק אחת💀🤌🏻 ואני לא מחליפה אותה באפאחת

בנות אני לוקחת גלולות דיאמילה למניעה בהנקה חלקית איחרתי בשעה שלמה לקחת את הכדור! הכל בסדר? אני עדיין מוגנת??

סליחה על התאור הפרשות לבנות צמיגיות כאלה שבוע 29 נורמלי?

אשמח לקבל המלצה על רופאת נשים באזור רחובות , מזכרת בתיה שעובדת עם כללית 🙌🏻

מה אני עושה עם מקווה בשישי בערב? זה 10 דקות הליכה ואחכ אני צריכה ללכת עם שיער רטוב בקור, יותר נח מוצאש .. זה כזה קריטי? ממש מבאס אותי בשישי