הפסקתי הנקה ועליתי במשקל 🤦‍♀️ נמאס לי שהגוף השתנה, ונמאס לי להיאבק במשקל בא לי פשוט להיות רזה כמו לפני ההריון

אפשר להביא ברזל וישר אחכ מטרנה? או שאסור ביחד עם חלב

רק אצלינו זה ככה?? למה כשאנחנו אסורים אני פשוט מרגישה שאין לי בעל אני רגילה שהוא מרעיף עלי כל היום אהבה וכל הזמן אומר כמה שהוא אוהב אותי (זה הדדי לגמרי!) אבל איך שאנחנו אסורים הבנאדם פשוט מתחיל להיות ציני בקטע מעצבן וגם אם אני מתעצבנת זה לא משהו שיכול להפתר בחיבוק אז אני פשוט מרגישה לבד פעם דיברנו על זה ובעלי אמר שזה הדרך להתמודד כי קשה לו הוא צריך את החיבוק שלי ומבחינתו שאני יהיה כל הזמן בהריון כדי שנהיה מותרים 😜 אבל ברצינות אני מרגישה לבדדד ברמה שכבר אין לי כח לשמור לא הגיוני ששבועים בחודש אני מרגישה ריחוק שלדעתי לא אמור להיות בכזה קיצוניות זה אני הדפוקה??

אתן חושבות שיכולים שוב להגיע למצב של חדירות מחבלים לבתים של אנשים?😭

💫10.12.24 היי, אני עוברת הפלה איזה מוזר זה לעבור הפלה אני? דווקא אני מכולם? כמה מוזר, זה דבר שקורה לנשים אחרות דבר כזה ששומעים ואומרים אוי ואבוי! לא משהו שמגיע לתוך הבית שלך, שקורה לך.. אני עברתי הפלה. בעצם, אני עדיין עוברת.. ועוברת.. כי מסתבר שהפלה זה לא רק לרגע, הפלה זה דימום מתמשך, זה קורה וקורה.. ואני? בסדר בינתיים. מנסה לעכל. מה אני מרגישה? זה צער? זה דאגה? אני בשוק? למה אני מקבלת את זה? מה, אני מדחיקה? איך אני מסבירה את ההרגשה האיומה, כשבשרותים נפלה ממני חתיכה? שאף אחד לא היה בבית, שיצאתי בבכיות ובצרחות וביקשתי מה׳- רק תשמור לי על התינוק! ישתבח בספה, קראתי מזמור תהילים בבכיות ״..ישמור צאתך ובואך״ -הכוונה שהוא כבר יצא..? ואתה תשמור על הבא? ואני לוחשת לעצמי בין הדמעות שהכל בסדר, כאלו יש מה להציל הכל בסדר! אני בסדר, כולם בסדר! הכל בסדר כשבעלי ואמא הגיעו, כבר הייתי רגועה בגוש השני כבר היה בי חלקיק של השלמה. והסטירה, כשהרופאה אמרה ״יקרתי, את עוברת הפלה״ הייתה קצת יותר רכה. ובעלי לוקח חופש, רק בשביל להשגיח עלייך הוא אומר. הוא בקושי משתף, מה הוא-חווה. וחמותי מתקשרת כמה פעמים, היא מודאגת, שואלת אותי איך זה מרגיש? מצחיק שרק לפני כמה ימים היא אמרה לי כבד לא להרים. ותשמרי על עצמך,ותנוחי מלא, אל תשכחי שגיסתך ההריונית בבית חולים, גם לה יש דימומים. ואני מסתכלת על הבת שלי הבכורה, היא רק בת שנה ושלוש ואני מתפלאת נורא, מסתבר שזה לא כזה מובן מאליו, לקבל ילדה. ומצחיק שכתבתי בכורה, כבר אין לה בדרך עוד אח/ות קטנה. אני מלטפת לה את התלתלים, ולוחשת ׳מזמור לתודה׳ תודה ה׳! גם אם אני לא מבינה.. הרופא הציע לקחת כדור, כדי לעזור לרחם להתנקות בקלות. אז אני לוקחת, קצת חוששת, עם מי מתייעצים כשלוקחים כדור נגד הריון שנפל? מה הקשר שזה קרה לי? אני? זה דבר שקורה למישהו אחר. זה סיפור ששומעים וכואב לכם הלב.. רופאה אחרת אמרה שזה שכיח זה בסדר, יש לך עוד אחת בבית, לאחותך כבר יש שניים נכון? אני מהנהנת, כבר הפסקתי לבכות. את לא מתביישת? אני שואלת את עצמי, כשעולות התהיות מה אחרת יכל לקרות. תגידי תודה שזה קרה מוקדם. תגידי תודה שעדיין לא התפתח עובר. מזל שזה רק השק.. זה משפטים שאני שומעת מהרופאים, מהמשפחה . ואני תוהה- איבדתי נשמה? מה, איבדתי ילד? ואני כל כך מבולבלת! על מה אני מתאבלת? אחרי שבוע חופש, בעבודה אני מספרת ׳שהרגשתי לא טוב׳ שזה לא שקר, ולא אמת, זה מין תשובה באמצע שכזאת. ויש לי חברה שנכנסה איתי ביחד להריון, והיא אומרת שאנחנו כבר שבוע 11! -נכון שזה כבר המון?? למרות שאני כבר הפסקתי לספור, לפני שבועיים לפחות. והדילמה אם לספר לה את האמת קשה אחרי הכל, היא רק בהריון ראשון.. ופתאום, האוזניים נפתחות ואני שומעת מסביבי עוד סיפורים על הפלות וזה נפוץ, וזה קורה! ואני באמת בסדר בסדר כי אני אישה ואנחנו הנשים חזקות. הקטנה שלי קוראת לי אימי, ואני אימי לעוד כוכב קטן ונופל ואולי יום אחד אני אספר לכל הילדים שלי שאחרי הבכורה שלנו היה לנו כוכב קטן, שניסה לבוא לבקר. כי אני בסדר, באמת בסדר וכולם בסדר, כי אמרתי להם שאני בסדר אז הוקל להם, כי אם אני בסדר אז כולם יהיו בסדר. ואני רוצה לצאת בסדר מכל זה, אז אני מחליפה פד, ואני בסדר. והרופא אומר שהרחם נקי ואני בסדר. והרחם ריק, ואני בסדר. אתמול בדיוק עבר שבוע מאז שזה קרה ואני בסדר. הכל בסדר. אימי💫

בת או בן לדעתכןן??