רוצה להתייעץ ולפרוק. אתחיל בזה, שאחרי ivf שנגמר בהפלה וגרידה ושאר ירקות, כל מה שנותר לי מזה, זה להחזיר חובות. הלוואות שלקחתי כדי לעשות בדיקות והליכים מיוחדים להשגת ההריון הזה, שנגמר. חובות למי אתן שואלות?? לאבא שלי. הוא הסכים להלוות לי (בעבר רק מול צקים של ערבון) גם בלי ערבון. הסכים להלוות לי כדי לנסות להביא ילד. בזמן שהכסף מונח ומתאבק בבנק ומתחת לבלטות. אשכרה. לאבא שלי יש הרבה כסף. הוא לא החסיר ממנו כלום עד שהתחתנו. רמת חיים גבוהה. אלפי שקלים לבגדים, נופשים, יציאות משותפות. וכמובן, חיתן אותנו ואפילו נתן חלק מההון העצמי לדירה. ועל כך תודתי שמורה לו. אממה. מרגע שהתחתנו, עניין הכסף מבחינתו הסתיים בינינו. אפשר להתארח, להתפנק, אבל לא לקבל שקל. הלוואה? מאה אלף, מאתיים אלף, בשמחה. אבל תחזירו הכל עד השקל האחרון. גם אם הכסף הלך לנסיונות להביא ילד, נסיונות שברובם כשלו. אני לא מצליחה להבין אותו. איך הרגש ההורי שלו נעלם מיום שהוא מחתן אותנו? איך הוא לא חושב מעצמו לומר לי, קחי אני עוזר לך תנסי שוב... זה גורם לי לריחוק מטורף ממנו. ברמה הרגשית. מעולם לא ביקשתי כסף. אני גם לא צריכה. מסודרת טפו טפו. אבל כהורה, יש לי ציפייה שיגלה רגישות מינימלית ויקל עלי בהחזר ההלוואות או אפילו יוותר קצת כשהוא יודע שהטיפולים נכשלו ומהכסף לא יצא כלום. בשבילי זה משכורות חודשיות, בשבילו, עוד כסף בבנק. בבקשה לא לשפוט אותי לרעה הוא אכן לא חייב לי כלום אני מודעת לזה. מדברת רק על ההיבט הרגשי כבת ואבא. קשה לי עם ההתנהלות. אודה לתובנות מחכימות