לא יודעת למה אני כותבת כאן, אולי האנונימיות פה עוזרת לי לשפוך את הלב. כל החיים דגלתי בלהסתכל על מה שלי יש ולא לאחרים. להודות על הקיים שיש לי ולא על החוסר ובאמת גם כשקשה לי אני מנסה להאחז בכח בחיובי ולא בשלילי. אבל יש תקופות כמו עכשיו שאני נופלת לזה. לא מבינה איך כולם נסביבי חוסכים כסף ונהנים מהחיים וקונים בית והמשפחות עוזרות בזמן שלי ולבעלי אין כסף מיותר ואפילו חיים יום ביומו בלי לחסוך אגורה. רוצה חופשה, אי אפשר. רוצה להתפנק בדברים לבית- אי אפשר. אין לנו משכורות של הייטקיסטים ובעלי מנסה להחליף עבודה ואין לו הצלחה בזה (לא מחפשת פה הצעות עבודה או כסף!) חושבת על איך מצופה ממני עוד חודשיים ללדת ולצאת לחופשת לידה של 3 חודשים ולחזור בזמן שכולם מסביבי משפצים בתים קונים בתים מקבלים קידומים.. פרקתי