בא לי לפרוק קצת כי אמצע הלילה ואני הורמונלית... אז הצלחתי להיכנס להריון אחרי שנתיים וחצי של נסיונות, בין היתר הזרעות וivf.... וסתם יושבת חושבת על זה שמכל החברים והחברות שלי אני הייתי הראשונה שהייתה מוכנה לילדים (כבר בתיכון אמרתי שמבחינתי לסיים תיכון להתחתן ולהתחיל משפחה וילדים) ובסוף אני האחרונה להביא ילדים, לא כי לא רציתי אלא כי לא הצלחתי. לחלק מהחברים כבר יש כמה ילדים, ואפילו לאלה שכשהתחתנתי עוד דיברו על כמה מוקדם להם מדי והם לא בשלים לזה כבר יש ילדים. ולמה דווקא לי שהכי רציתי ילדים היה הכי קשה? וכל החברים שמסתכלים עלייך מלמעלה "כשהיו לך ילדים תביני" ו"חכי חכי שיהיו לך ילדים את גם תהיי בדיוק ככה" ובא לי לצרוח להם שיפסיקו להתנשא כי אין להם מושג כמה אני מבינה וכמה אני אני מחכה להיות אמא וכמה הם מכאיבים לי כשהם מסתכלים עלי מלמעלה רק כי עדיין אין לי ילד משלי. וזהו פרקתי.