אני צריכה תמיכה. אין לי עם מי לדבר. התינוק שלי עושה שיניים עכשיו זאת תקופה קשה. הרדמות של שעתיים בהם הוא עייף ואפילו לא עוצם את העיניים! לא כיף לי ואני מרגישה אשמה! אני מרגישה חרא אמא! שטני איתו כל ההתעסקות שלי זה לרדוף אחריו שלא יגע פה שלא יגע שם שלא יפול. אני כאילו רק רודפת אחריו! אין חלק כיפי כמעט... שאני איתו זה רק מרדף. אין קטע של להתכרבל, קטע של פינוק רוגע וכאלה.. במיוחד בתקופה הזאת עכשיו וזה שובר אותי! מה גם שהוא לא בוכה שאני הולכת מהגן ולא רץ אלי או נראה שמח שאני באה.. הוא לא בוכה או משהו שאני איתו ושאני לוקחת אותו. הוא תינוק שמח וחייכן ברוך השם. הוא החיים שלי! אבל אני איכשהו מרגישה שהוא מרגיש שהוא מתיש אותי ושלא כיף לי ואני מתה מזה! אני רוצה שיהיה לי איתו כיף אני יושבת פה כותבת בוכה! להדגיש שזה התפתך בתקופה הזאת של השיניים והוא בן שנה. זה ילד ראשון (כך שאין לי מושג איך זה אמור להיות) ואני חד הורית .. הלב שלי נקרע מזה 😪

שלושה חודשים אחרי לידה ומרגישה. בועות בבטן הגיוני? ולא אני לא בהריון😂

הילד שלי השתנה. לפני שבועיים חגג 4 חודשים, ומאז פחות או יתר השתנה לגמרי. כל עניין ההרדמות הפך למתיש. שפעם היה הכי קל בעולם. התחיל לפלוט לי מלא במהלך היום. התחיל להתעורר לי בלילות. והלילה זה השיא! העיר אותי כנראה לאוכל, האכלתי אותו. בדרך כלל חוזר לישון רגיל, הפעם לא! מסע שלם של הרדמות ולא עוזר כלום! רק לאחר שעה נרדם אחרי שאני מוטשת ברמות. עושה לי דברים שלא עשה לי בגיל חודש חודשיים ושלוש. מה קורההההה.

אני רואה את כל האמהות כותבות על התינוקות שלהם אהבת חיי ודברים כאלה וכו וכו ואני גם אוהבת את התינוקת שלי. מאוד אבל לפעמים קשה ממש וקשה לי לראות את הדברים הטובים כמעט חודש אחרי לידה ומשהו בי שבור נפשית התחושות האלה משתפרות?

הי חברות אני רוצה לפתוח קבוצת ווצאפ של אמהות שאמורות ללדת ב3 חודשים הקרובים והם בטווח הגילאים שלי בין 20-28 בערך מאיזור השרון והמרכז אני אתחיל בת 23 עם ילד בן 2.6 שבוע 35 (תמונה ליחס) וחופשת לידה בלי חברה זה באסההה יאללה זרמו

בנות מישהי ראתה לאחרונה חנות בירושלים שיש לה את המומחים האלו במידה הזו ( הכי קטנים ) אבל לא הזוהרים בחושך ??