אני מתחרפנתתתתתתתתת לא באלי לחיות יותר יש לי בבית ילדה בת שנתיים שעושה לי את המוות הריון שני לא יודעת למה עשיתי לעצמי את זה היא לא ישנה בלילות כל פעם אני מקללת את הרגע שילדתי אותה בזמן האחרון אני בכלל מתחרפנתתתתתתת לא ישנה כבר מאז שהיא נולדה נמאס לי ממנה ברמות קשות אני אם חד הורית כבר מרגישה שאני עומדת לאבד את זה ולצאת מדעתי אני כל הזמן סבלנית לילדה מקבלת הכל באהבה אבל הלילותתתתתתתתת היא גומרת לי על החיים ילדה סיוט בבוקר ובלילה אין לי עזרה אין לי חיים אין לי כלום בא למותתתתתתתתתתתתתתתתתתת

הגברת ייצור חלב- לוקחת כדורי חילבה ויועצת הנקה ממליצה במקום זה לשלב מורנגה+ מילקל (כמובן שואבת כל 3 שעות, אפילו על ריק) מה דעתכן? מישהי ניסתה ויכולה לזרוק אור? אשמח לעזרה, תודה 🥹

שבוע 31 מהבוקר הקאות בלתי פוסקות וכאבי בטן חולשה יש מצב שההקאות חוזרות בשלב כזה?הצילו

הי, אני בתחילת שבוע 7 אחרי בדיקת דופק תקינה ב"ה. רקדתי אתמול בהרקדה במסיבת פורים ובשלב מסויים נבהלתי שאולי לא כדאי, היו לי קצת כאבי בטן והלכתי לנוח. אני בלחץ שאולי חלילה פגעתי בעובר. הייתן הולכות להיבדק? סימנים שיוכלו לעזור לי לשחרר?

סובלת ככ עם בעלי, מריבות בלתי פוסקות יש לנו 3 ילדים אנחנו נשואים כבר 9 שנים לפני כן יצאנו 6 שנים ורע לי איתו אני ממש בדיכאון. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי הצעתי עשרות פעמים, אמא שלו חמתי המכשפה גרה לידינו ורק מעמיקה את הסכסוך ביננו הוא גם קשור אליה בקטע מחליא ברמה שלא משנה מה אגיד עליה גם אם אני צודקת הוא יהיה לטובתה יצדיק אותה וישפיל אותי גם בנוכחותה. עברנו ככ הרבה דברים ודי אני מלאה עייפה עמוסה נפשית , מרגישה בת 80. מסתובבת כל הזמן עם לחץ בחזה עצבים צרידות והילדים ככ מסכנים כואב לי עליהם כי אני יודעת מה זה להיןת בת להורים גרושים שלא הסתדרו ורבו בלי סוף. הם נחשפים למילים לא יפות לזלזול וחוסר כבוד בלתי פוסק. אני מפחדת להתגרש מצד שני ככ רוצה לסיים את זה ולנשום אויר. יכולה לומר שהנוכחות שלו משרה עליי לחץ ושהוא לא נמצא יש לי רוגע ושקט. אני גם מתנהלת טוב יותר שהוא לא נמצא. יש פה מישהי באותה סירה ? אשמח לדעת מה עשית? אגב אין לי תמיכה כלל. ההורים שלי לא מוכנים להתערב ואפילו מעבירים עליי ביקורת בלי סוף ואמא שלו כמובןןןן שלטובתו ואני מסוכסכת איתה. היא גם בחיים לא דירבנה אותו לדבוק בי ולתמוך. הוא כמעט ולא ישן בבית אלא אצלה והיא לא תגיד לו על כך כלום לעולם. אני באמת שבורה ולא פעם חשבתי לשים קץ לחיי (אל תסקלו אותי בבקשה על כך) מרוב ייאוש זה סוחט לי את טיפת האנרגיה האחרונה מלבד תחושת הבדידות הנוראית וזה שאין לצידי חבר שאוהב אותי.

החיסון של הפרבנר הוא חדש יחסית לא? אני מתלבטת אם לעשות לה