עוד מעט זה קורה וההתרגשות בשמיים והם כך אני רוצה לחלוק את 9 החודשים שעברנו . אני בת 23 הכרתי בחור מדהים (כיום בעלי )אחרי 3 חודשים נכנסנו להריון בהתחלה קצת פחדנו אבל הבנו שבדרך הזו אנחנו בוחרים ורוצים התחתנו אחרי חודש וחצי ועברנו לגור ביחד ההחלטה באה  מאהבה אמיתית לא הסכמנו שזה היה בגלל התינוקת. ומאז החיים השתנו ההריון אצלי היה חוויה מאתגרת וקשה בשליש הראשון התייבשויות קצוניות, אשפוז ביתי ,אישפוז בבית חולים (ותוך כדי מתכוננת לחתונה ועוברת דירה  ) בשליש השני בשבוע 23 (חודש חמישי)הודעיו לי על צוור רחם קצר ומיד אשפוז וישיבה עם הדוקטור האחרי שמכין אותי ללידה מוקדמת ונותן לי את הבחירה עם לטפל בתינוקת עם היא תבלד אוו להשאיר אותה לגסוס כי תינוק בשלב הזה נולד עם המון בעיות . אחרי בכי רב ותפילות (מי שמכיר אותי יודע שאני לא בן אדם של תפילות אבל כלכך פחדתי ) אחרי האישפוז איסור מוחלט לצאת מהבית לזוז להתכופף לחיות .... ומעקבים של הריון בסיכון ,בצקות, בחילות חוזרות ,חרדה וקושי להיות מוקבלת בכלכך הרבה דברים . הגענו לרגע הזה שהחדר כבר מוכן ועוד מעט זה קורה

אומרים שהיום עומס חום כבד כל המשפחה הולכת ספונטני לים הייתן הולכות? אני שבוע 31 מפחדת להתייבש ושזה יגרום לי לצירים אני עם סימפיזיוליזיס כך שזה גם לא יתרום הרבה

יש לי ריח לא נעים למטה איך מטפלים?

נכנסתי היום לשבוע 29 ואני אוכלת את עצמי כי לא הפסיקתי לעשן עד עכשיו אם אני אפסיק לעשן וויד וסיגריות עכשיו תהיה השפעה חיובית כלשהי בכלל על העובר או שכבר הרסתי הכל כרגיל? אני פשוט שונאת את עצמי תיעוב עצמי על מלא כזאת אפסה מוחלטת והיריון הזה כל כך חשוב ויקר לי ואני לא מסוגלת