חיכיתי להם כ"כ הרבה זמן, והם באו ואני מגדלת אותם באהבה ובכל הכוחות שלי, הם בניי שנה וחצי עוד מעט ואני בהריון, הם שובבים, אבל אני אוהבת אותם. הם הופכים לי את הבית, אבל אני אוהבת אותם. הם מוציאים אותי מדעתי, אבל אני אוהבת אותם. אני לפעמים כועסת עליהם, ובסוף יום מתחרטת על זה מעמקיי נשמתי, אולי אני לא ראויה להם? אולי לתינוקי שבבטן אני לא ראויה, ואז מתחיל לי החרדות שההריון הזה יפסיק כי הקב"ה יראה שאני לא מספיק מעניקה ואוהבת ומטפלת בילדים שלי/שלו, אבל זה לא נכון לפעמים אני באמת מותשת ועייפה. ואני אוהבת אותם ודואגת להם, אבל מה אני אעשה שמתפלק לי החוסר שליטה?! ולאיזה בית הם יגדלו? אני רוצה להיות האמא הכי טובה עבורם.