שכבנו במיטה וראינו סידרה, הוא קם מהמיטה להכין לו לאכול. שהוא קם אמרתי לו "אין לך את הרצון לנשק ולחבק אותי?" (זה בא רק ממני) הוא התעלם ממני, ניגש לכלב, חיבק ונישק אותו ואז הסתובב והלך למטבח. הלב שלי התכווץ... אני אמורה להיות חצי מנשמתו.. איך לא כואב לו שלי כואב? אם זה היה ההיפך הייתי ישר עוטפת אותו ומחבקת אותו העיקר שלא ירגיש שום כאב או עצבות... ובאמת שאני אישה טובה.. כל יום קמה מוקדם להכין לו תיק של אוכל לעבודה, חושבת עליו, קונה לו מתנות, משאירה לו מכתבי אהבה בכל מקום, האוטו שלו במוסך אז משאירה לו את שלי ונוסעת לעבודה באוטובוסים, וגם שמתווכחים ואני צודקת באה ומתנצלת העיקר שיהיה שלום בית. שולחת לו במהלך כל היום הודעות אהבה (הוא גם מחזיר לי חזרה) אבל כל כך קשה לך להראות לי קצת תשומת לב וחיבה? הכל אני עושה בשבילו ולמענו, אז שהוא רואה אותי עם דמעות בעינים שואלת אותו אם לא חסר לו לחבק ולנשק אותי הוא פשוט מתעלם. וגם שפתחתי את זה איתו אמר שנמאס לו כבר מהדרמות שלי. עכשיו הוא הלך להתפלל, ואני חושבת לעצמי איך אתה מסוגל להתפלל רגיל שאתה יודע שאישתך פגועה ממך? הרי התורה בעצמה מזהירה שלא לתת לאישה להזיל דמעה ולא לפגוע בה. אז איפה אתה מיישם בדיוק את התורה שאתה חי על פיה??