חייבת לפרוק ואיפה אם לא כאן? סוף חודש 6, המשקל ההתחלתי שלי היה 48 ועד עכשיו הספקתי לעלות כבר מעל 10 קילו,, לא עובר י ו ם שלא מעירים לי על החיצוניות שלי! ״וואי השתנית קצת, משהו בפנים, משהו בגוף, לא זיהיתי אותך..״ ואם לא מעירים לי אז זה מבטים מוזרים שבוחנים או שאומרים למשפחה שלי ובסופו של דבר כל ההערות מגיעות לאוזניים שלי. נמאס כבר מההערות חסרות הטאקט האלה על החיצוניות שלי. עד מתי אצטרך לסבול את זה?! אני במילא לא שלמה עם הגוף שלי ולא אוהבת את הבטן שלי! מצד אחד יודעת שגדל בתוכי נס! יודעת שבורכתי במתנה הכי גדולה שאוכל לקבל, ואחרי הלידה בע״ה אצטרך לעבוד קשה כדי לחזור למה שהייתי. אבל כרגע לא יכולה להסתכל על עצמי במראה ולא להגעל וההערות היומיומיות האלה רק מוסיפות לתיעוב העצמי שכבר יש לי, שפשוט בא לי לא לצאת מהבית לא לעבודה ולא לשום מקום. פשוט להסתיר את עצמי עד הלידה. איך יוצאים מזה? יודעת שיש לי עוד דרך וכנראה שהעלה עוד במשקל, איך אני מצליחה להרים את עצמי ולא ליפול לדיכאון?!