אחרי שבועיים של התאוששות וקצת נשימה הגיע הזמן לסיפור הלידה שלי 🥹 מציינת - סיפור מלא בעוצמות ובעיקר אמונה בבורא מייאוש גמור לאור גדול! וזה הסיפור שלי: שבוע 39+ 3 יום חמישי, אחרי שבוע שלם של ניסיונות לזרז את הלידה (כדור פיזיו /עיסויים/ הליכות / מדרגות/ בעיקר ניקיונות ובישולים בבית) ללא הצלחה וללא התקדמות 🤷🏼‍♀️ בחמישי בערב החלטנו לנסות לזרז כמו שכולם אמרו לנו בדרך טבעית - סקס פשוט ככה 🤷🏼‍♀️ הייתי סקפטית ברמות אבל שווה לנסות, ולאחר חצי שעה בדיוק - התחילו הצירים! שכבתי במיטה היו לי כאבי מחזור כאלה וכיווצים ברחם אבל באמת לא ייחסתי חשיבות כי זה קורה בדרך כלל אחרי יחסים אז חשבתי שזה נורמלי להרגיש, בכל מקרה ניסיתי לישון (היה כבר 10-11 בלילה) אני מבינה שאי אפשר לישון והכאב והכיווצים מתחזקים, מקצרת - העברתי ככה לילה שלם! עד שעה 7:30 בבוקר, מי שזוכרת העלתי גם פוסטים מאותו לילה כי ניסיתי להבין מבנות אחרות ולשתף, עשיתי אמבטיה חמה וניסיתי להעביר את הזמן כמה שאפשר, פה כבר הבנתי שכנראה מדובר בצירים כי זה היה כל כמה דק׳ וכאב שהתחיל להיות בלתי! בעלי לידי כל הזמן ורק רוצה ללכת לבית חולים כבר ואני מנסה למשוך כמה שאפשר בבית, עד לרגע שנכנסתי לשירותים לפיפי וראיתי מעט דם בניגוב, פה כבר התחלתי ממש לבכות וקצת להילחץ כי הבנתי שזהו אין לי ספק ומדובר בצירים, עלינו לבית חולים מיד חיברו למוניטור שלא הראה צירים חזקים או סדירים במיוחד, פתיחה 2 וחצי אבל הייתי נורא כאובה וראו עליי סבל אמיתי, נכנסתי לשירותים כי הרגשתי לחץ לשתן, ובפיפי פשוט יצא לי הפקק (סליחה על התיאור אבל כמו גוש דם כזה) יצאתי מהשירותים לאחיות וישר צרחתי נפל לי הפקק חחח והם כמובן שמחו ואמרו לי ״את יולדת היום!״ מכאן לקחו אותי לחדר לידה והכינו אותנו ללידה, הדבר הראשון שהציעה לי המיילדת זה חוקן (תכננתי ורציתי מאוד לעשות) עשינו ובאמת התרוקנתי (לא נעים לי להסביר כמה חחחח) והרגשתי הקלה, מכאן היינו צריכים פשוט לנסות למשוך כמה שאפשר את הכאב עד שנתקדם, ביקשתי מיד גז צחוק (דבר שידעתי מראש שאבקש כי הוא עזר לי מאוד) הייתי עם גז צחוק מתחילת הלידה ועד הסוף שלה!! אין חלום כזה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש להעביר איתו סבל וכאב! ממליצה לכולן לפחות לנסות, אחרי כמעט שעתיים של כאבים בדקו לי שוב פתיחה 3 וחצי, כאן כבר התייאשתי כי הרגשתי שאין התקדמות בפתיחה וכמה זמן זה עוד יקח כי הכאב הוא בלתי. ביקשתי אפידורל ואמרו לי להמתין למרדים, אחרי בערך חצי שעה הוא הגיע לעשות את הזריקה ומכאן הסיפור שלי מתחלק ל 2 (לפני האפידורל ואחרי) המרדים הגיע ורצה לעשות ואז העלנו בפניו שאני סובלת מלחץ בגולגולת (כבר 3 שנים בערך; מי שלא מכירה ויודעת לחץ תוך גולגולתי זה הפחתה של נוזל שיש מסביב לגולגולת וכשהוא לא מאוזן גורם לכאבי ראש לא רגילים ובעיקר בעיות עיניים וכאלה, הייתי מטופלת בכדורים שאיזנו אותי אבל מההיריון הפסקתי לשתות כי אסור ולכן אין לי איזון כל תקופת ההיריון וזה נחשב היריון בסיכון) כאן המרדים החליט שהוא הולך להתייעץ כי לא בטוח אם מותר לי, חזר אלינו עם תשובה שאסור ואין אפשרות לאפידורל או ממש כמו שאמר לבעלי: ״אם אני מזריק לה היא מתה״ אתן יכולות רק לדמיין את הלחץ החרדה הפאניקה הכאב הסבל בשבילי לשמוע את זה ״את צריכה להתמודד עם הכאב בצורה טבעית״ אין גם אפשרות לניתוח קיסרי כי גם בשבילו צריך אפידורל 🤷🏼‍♀️ אחרי שעה של כאבים שעה שלמה שבה בעלי וכל הצוות הרפואי המיילדות רופא הנשים רבים עם אותו מרדים כי הם אומרים לו שמותר ורק הוא מתווכח ומתעקש שאסור והוא לא עושה, ברור לכן שאני ובעלי כל תקופת ההיריון בדקנו את העניין של האפידורל ל רופאים מומחים ומעולם לא נאמר לי שאסור לי. הוא התעקש ולא רצה לקחת סיכון ובעיקר הפחיד נורא את בעלי מבחינת הנזק שיכול להיגרם חלילה ״אם אני עושה לה היא מתה״ בעלי חסר אונים לא יודע מה לעשות, אין גם קיסרי כמו שאמרתי ובקיצור ממש ככה אומרים לי ״תתמודדי עם כאב ולידה טבעית״ שוב אחרי זמן ארוך הפיתרון היחידי היה ניתוח בהרדמה מלאה, מה שאומר שאין איתי שום מלווים אני מורדמת לגמרי ויוצאת להתאוששות ארוכה הרבה יותר מקיסרי ועוד המרדים מציין שבניתוח הזה יש סכנה לתינוקת, בקיצור מהפח אל הפחת :/ אין התקדמות ייאוש גמור בעלי כבר מפורק מחוסר אונים נותנים לו ״להחליט״ או ניתוח הרדמה מלאה או אפידורל שמסכן אותי והוא לוקח את הסיכון והאחריות עליו 🤷🏼‍♀️ ומכאן מייאוש גמור מאין שום אור או אוויר לנשימה הגיע הנס הפרטי שלי הגיע בזכות האמונה לא הפסקתי לצרוח כל הזמן הזה תפילות ברכות לעם ישראל לחיילים לחטופים לכל מי שרק יכולתי, התפללתי מעמקי נשמתי כל שנייה ושנייה כאילו זאת השנייה האחרונה שלי, התחננתי לבורא עולם לעזרה! אותו יום הייתה הילולה של רבי שמעון בר יוחאי שזכותו הגנה עלי והצילה אותי! מרגע של יאוש מוחלט המלווה שהייתה איתי (גיסתי) יצאה מהחדר לעשות טלפון לרב גדול ולהסביר לו את המקרה ולבקש ברכה ולשאול האם בכלל להיכנס לניתוח הרב אמר חד משמעית - לא להיכנס לניתוח אין שום צורך! לחכות כרבע שעה והכל יהיה בסדר… המשך בתגובות