מה זה השטויות האלו. ילדים חייבים גבולות! במסגרת הגבולות הם לומדים, מתפתחים, מקבלים ביטחון

מסכימה איתך עם כל העיניין של ״אני מבינה אבל... חרטא ברטא״ בגלל זה ילדים מרשים לעצמם יותר מידי.. לפי דעתי כל הורה צריך להציב את הגבולות בצורה הכי ברורה שיש כמובן בלי אלימות בשום צורה!! וכן אין לי בעיה אפילו להרים את הקול עם צריך, עבדתי בבית ספר עם ילד לא מחונך בעליל שההורים שלו מרשים לו הכל ומשחדים אותו במתנות ואם תיהיה ילד טוב נקנה לך ככה וככה.. והילד הזה תמיד היה אומר עליהם מאחורי הגב שהם חייבים לו, והוא לא אוהב אותם וכאילו הוציא אותם פראיירים ואותו מלך כזה שכל מה שהוא מבקש הוא מקבל רציתי להדביק לו משהו על הראש, מהחוצפה שלו, אבל ההורים מאפשרים לילד את ההתנהגות הזאת. שורה תחתונה לחנך את הילד לכבוד ולהקשבה ושיבין שגם אם אומרים לו לא הכל טוב גם אם קשה לקבל, גם אמא שלי לא איפשרה לנו כל מה שרצינו והיינו הילדים הכי מחונכים בעולם שכל הורה רק חולם עליהם והינה היום בדיעבד אני מרגישה שאמא שלי לא החסירה מימני הרבה ואני מודה לה שלא יצאתי מפונקת

מסכימה עם כל שנאמר רק ארחיב כשהילדים שלי כועסים או מתוסכלים בגלל גבול שהעמדתי להם יש כמה דברים שאני משתדלת תמיד לעשות דבר ראשון לומר להם אחרי שאתם תרגעו נדבר (מלמדת אותם ליצור שיח כשהם רגועים) דבר שני אני אומרת להם, אתה יכול לכעוס אתה לא יכול לבעוט לזרוק וכו וכל מה שהפכת אתה תסדר, תשים לב. (כן נותנת מקום לרגש אבל יש צורה) אחרי שהם רגועים אני קוראת להם לשיח קצר. להגיד לך שאהי לא מרימה את הקול זה יהיה שקר אבל. אני ממש עושה עבודה על עצמי שלא. זה מוריד מהסמכות שלי מולם. וכשהילדים המפונקים(אין זה דור) שלי פותחים רגע את הפה ומקשקשים אז את לא אוהבת אותי אני מיד אומרת להם בגלל שאני אוהבת אני לא מרשה.

שורה תחתונה אני כן יוצרת שיח רגשי אבל עם סמכות וגבולות. במיוחד עם הבן שלי הבכור שהוא ילד מיוחד שצעקות פשוט עוברות לו ליד האוזן ורק קול שקט והתמדה של ברזל בגבולות עובדים ויש לי ילדים שובבבים טיל!