בחופשת לידה ראשונה. התינוקת מתוקה כבר בת 3 חודשים. בסהכ מדהימה, טובה ונוחה. יש לי קושי מאוד גדול בהסתגלות לסטאטוס החדש. אני מטפלת בה במסירות, אוהבת ומעניקה לה המון תשומת לב, חום ואהבה. יחד עם זאת, מותשת מאוד,עייפה מאוד. מרגישה שרק הייתי רוצה שמישהו במהלך היום (אפילו אחת לשבוע) יהיה איתה ואני אוכל קצת לנשום (להץקלח בנחת,לטפל בבית ולאכול בשלווה.. בעלי ואני גרים בסמיכות להוריו שעבורם זו נכדה ראשונה. ההורים שלי לא בתמונה ואחיי גדולים ועם ילדים ולא גרים לידי כך שלא ממש יכולה להסתייע בהם. אמא שלו לא עובדת ובעיקר מצפה שאני אגיע אליה עם התינוקת ולא ההיפך. מעבר לזה הם בקושי מגיעים אלינו ואם כן, זה בהפתעה בשעות הערב כשכבר אנו במקלחת והרדמה וכשלי כבר אין כח לראות או לדבר עם אף אחד בסוף יום. יודעת שאף אחד לא חייב לנו דבר זה ברור שאנו בחרנו להביא את הילדה.. פשוט מתוסכלת מעט. כן חשבנו וקיווינו שתיהיה יותר עזרה או נכונות.. בייחוד שיש זמן פנוי (זה לא שעסוקה או עובדת פשוט מעדיפה לנקות ולהיוץ בבית) . גם כשאנו מבקשים פעם ב לצאת רק בעלי ואני ומבקשים שתשתמור עליה זה לא בתחושה של בכייף וממש מבקשים כמה פעמים עד שמתייאשים.. איך העברתן את חופשת הלידה שלכן? מה עזר לכן במקרה כזה למי שחוותה?