היי רוצה לפרוק מאז שאני ובעלי עברנו דירה אנחנו רבים בלי סוף וזה תמיד על אותו נושא - ניקיון בעלי טוען שאני חייבת לשמור על בית נקי (גם אחרי שהוא פשוט נכנס הביתה מתייבש במחשב שלו ומתחיל בלאגן, בין אח זה לחתוך אבטיח ואז יש כתמים של המיץ על הרצפה, קפה שנשפך, שאריות אוכלת, כוסות צלחות , משאיר לי קופסאות של קורנפלקס ריקות על השיש, בקבוקי שתיה מחוץ למקרר וכו) הוא אומר שאני גם ככה בבית בשמירת הריון לא עושה כלום - שזה לא נכון. אני מנקה מקרצפת מתכופפת בשביל לנקות מתחת לדברים למרות שממש ממש ממש כןאב לי (הריון בסיכון גבוהה מאוד) טוען שכל יום אני צריכה להכין אוכל שיהיה חם וטרי . בקיצור הבנתן. וזה לא היה ככה לפני , כשדיברנו על המעבר סיכמנו שנעשה הכל ביחד כי אנחנו זוג צעיר וזה המעבר הראשון שלנו (וגם ההריון) אבל בפועל .. אני מרגישה כמו שפחה מנקה אחריו כל יום כל היום. ואז כשאני מרשה לעצמי לצאת החוצה בין אם זה לאמא שלי או לאחותי אני מקבלת ממנו ריבים - ״את כל היום בחוץ את לא עושה כלום בבית״ ״עצלנית״ . ההורים שלנו לא תומכים בי. מבחינתם האישה חייבת לעשות את זה. אני כבר לא יודעת מה לעשות..אין לי למי לפנות מבלי שיגיד לי שאני לא בסדר .. זה שובר אותי מבפנים כי אני לא מקבלת אפילו מילה טובה אחת.. או מחמאה.. אני ממש אבל ממש לא מתכוונת להיות חד הורית..מצטערת אבל מעדיפה לעבור הפלה מאשר להיות לבד. בנוסף אני לא עובדת , ולא עבדתי לפני ההריון כי קיבלתי מחלה קשה. (רק תגובות לעניין בבקשה, לא דברים בסגנון של ״אסור ה הביא לך מתנה״ ״איך את יכולה להפיל את תתאהבי בתינוק״ ״זה יסתדר בהמשך יהיה בסדר״. זה לא מתנה אם אני סובלת מזה. אולי אתן רוצות לקחת את התינוק ולפרנס אותו? וואלה יופי. וכן אני סובלת מההריון. כי יש לי בעיה רפואית קשה.)