מעל 9 שנים ביחד, נשואים 8 שנים, 2 ילדים והיום החלטתי שאני מוכנה לפרק הבא בחיים. צריכה את הכוחות שלכם כי אני מפורקת. למה החלטתי להתגרש? הבן אדם כמעט ולא יצא לעבוד מתחילת הנישואין, אני תמיד שברתי את הגב בעובדה וגם בזמנו בלימודים ועוד צריכה לחיות בלי שקל בכיס כי הוא לא מוכן שיהיה לו בוס על הראש. קיבל לפני כמה שנים סכום יפה מאמא שלו והעיף הכל (לא הקשיב להצעות שלי). הוא אבא טוב אבל גם בינינו כבר לא קורה כלום. אני מודעת לזה שאני עדיין אוהבת אותו אבל אני נכנסת לאט לאט יותר ויתר לדיכאון בגלל המצב הכלכלי והזוגי שלנו וכבר לא סומכת אליו (לא בגד אבל דיבר עם בחורות בטלגרם וזה מאוד פגע בי). בנוסף לזה, עברנו לצפון לדירה השבורה של אמא שלו כי היא בחו"ל ולמרות שהוא היה אמור לסיים את השיפוץ, הבית חצי משופץ ולא ממשיך בשיפוץ. לא הכנסנו את הילד למעון בגלל המחיר והבן אדם מתלונן הרבה שהוא צריך להיות איתו רוב היום ויוצא כמעט כל ערב - וכמובן שאחרי זה מתלונן שלא קורה בינינו כלום. מגיע לי יותר, נתתי מעצמי יותר מדי וכבר לא נותרו לי כוחות. הוא היה אהבה ראשונה שלי והוא שבר אותי. כואב לי. כואב לי כי הוא מאשים אותי שאני מפרקת את המשפחה. נותן לי שוב להרגיש שאני אשמה וכי אני לא מעריכה אותו. היום דיברנו לאחר ריב שהיה לנו לפני יומיים כי הוא יצא עד מאוחר ורציתי שהוא יהיה איתי. אמרתי לו שלא טוב לנו ביחד ועדיף לסיים את זה עכשיו כי אנחנו עוד צעירים. הבן אדם האשים אותי קודם, בכה ואז ביקש סליחה. אני רק בוכה בלי סוף. עכשיו הוא שוב יצא. אני בטוחה שזאת החלטה נכונה לטווח הארוך. פשוט קשה לי נורא ולא יודעת איך אסתדר לבד עם משרה מלאה, חשבון במינוס ובלי משפחה בארץ. אני גם לא רואה את עצמי חוזרת לחו"ל. צריכה את הכוחות שלכם.