לא הכי קשור לאפליקציה אבל אני יודעת שתענו כאן מהר☺️ הלכתי לחינה של חברה מהתיכון, אנחנו לא חברות הכי טובות אבל היה לה חשוב שאגיע, אני מתכוונת להיות פה שעה ולחתוך- כמה אני אמורה לשים במעטפה??

בנות לחתולים בבית אשמח לדעת כל כמה זמן עשיתן בדיקה לטוקסופלזמה. עשיתי בפעם האחרונה לפני 4 חודשים בערך ומאז לא בדקתי שוב. קצת בלחץ מזה…מציינת שהחתולים נמצאים רק בבית ולא בחוץ אבל הבנתי שעדיין אפשר להידבק.

חייבת לפרוק אני בחרדה איומה סופרת ימים עד הבדיקה הבאה כשהייתי בהריון עם הבכור שלי , עשו לי בדיקת פאפ שהתוצאות שלה יצאו לא טובות … יצא לי חיובי על כל דבר הרופאים אמרו לי ללדת ולחזור אחרי משכב לידה חזרתי וגילו אצלי תאים סרטניים עברתי 4 קוניזציות כש2 מתוכם בהרדמה מלאה ו2 ביופסיות של צוואר הרחם …ברוך ה׳ ניקו לי את כל התאים אבל אמרו שהשאירו את הרחם רק בגלל שאני עוד צעירה ורוצה עוד ילדים .. כעבור חצי שנה באתי לקולפוסקופיה ולביופסיה לביקורת ואמרתי שאני רוצה להכנס להריון שני הרופא אמר שבקושי נשאר צוואר רחם ושאי אפשר לבצע ביופסיה בלי שיכאב לי (באמת הצרחות, הוא ניסה איזה רבע שעה ) אז הומלץ על תפר צווארי בגישה לפרוסקופית ולקיחת ביופסיה בהרדמה מלאה … ושם התחיל לו סיפור של 4 שנים קשות .. מספר חודשים אחרי התפר , ואחרי כמה מחזורים .. התחיל לי מחזור אחד שהכאב שלו היה בלתי נסבל , הרגשתי צירים ואני לא מגזימה או מקצינה .. זה היה בלתי נסבל , בלעתי סביבות ה8 משככי כאבים ביום כדי איכשהו לתפקד והלכתי לרופא לבדוק למה זה .. הרופא בדק וראה שיש לי דבר שנקרא המטומטרה (דם כלוא ברחם) , בגלל התפר , המחזור לא התנקז בצורה תקינה ונשאר חלקו כלוא ברחם.. הופניתי לניקוז בהרדמה , נוקז , ושחררו מעט את התפר והמשכנו לנסות.. וככה אחד לחודשיים 3 הייתי נוסעת לב״יח להרחיב את התפר וניקוז , כי כשהרירית גדלה , היא סוג של מאחה את התפר והוא נסגר , אחרי כמה נסיונות להרחיב את התפר ואפילו באחת הפעמים עברתי ממש ניתוח של שחרור תפר ואושפזתי לחמישה ימים , הרופאים ממש ניסו לעזור לי להכנס להריון טבעי , אבל אחרי שנה וחצי של כשלונות , הופניתי לרופא פוריות על מנת שאעבור הזרעה , עשינו אני ובעלי את כל הבדיקות הנדרשות ואז הרופא בדקה ה90 החליט שאין טעם להעביר אותי הזרעות כי לטענתו זה היה גורם לי סבל וכאב פיזי ונפשי רב מכיוון שלא עובר קטטר וצריך לעשות הרחבה קטנה כדי להכניס אותו והומלץ על הפריה חוץ גופית .. עברתי שאיבה שמתוכה נשאבו 14 ביציות והופרו 2 עוברים בסכה של יום 5 … עשו לי הכנות וכל פעם משהו התפקשש לפני ההחזרה , בהתחלה אחרי השאיבה אמרו לי לחכות חודש כדי שהכל יתאזן ואז להחזיר עובר קפוא כשסוף סוף החודש הזה נגמר , התחילו לנסות להכין אותי להחזרה , לקח לי כמה חודשים עד שבאמת הייתי מוכנה , כי כל פעם הייתי צריכה לעבור ניקוז כי הופיעה המטומטרה והפריות אפילו הדימום הכי קטן ברחם יכול להפריע להשרשה … עד שסוף סוף הייתי מוכנה , והוחזר עובר , הבטא עלה לי לבטא 6 בסך הכל ואז מן הסתם התאזנה וירדה למינימום וקיבלתי מחזור , ןאז התחילו עוד חודשיים של הכנה , הרופא המליץ ללכת בכל זאת לעשות עוד ניקוז אחרון למרות שהוא לא באמת ראה שיש שם דם אבל רצה לוודא ואני לא הסכמתי כי לא רציתי לחכות עוד , הניקוז אמור להתבצע ב10 ימים מתחילת המחזור ובימים שכבר אין דימום ליעילות גבוהה יותר של הטיפול .. התחילו להכין אותי להחזרה ואז סוף סוף הגיע היום המיוחל … צום, הרדמה מלאה , נכנסת לחדר ניתוח , נשכבת במיטה , הרדמה .. אחרי הטיפול התעוררתי , והרגשתי מוזר .. ממש שישנתי די הרבה (בד״כ הפרוצדורה לוקחת סביבות ה15 דק ופה הרגשתי שישנתי יותר - אחרי שעשיתי אין ספור הרדמות כבר למדתי להבדיל בין התחושות) התקשרתי ישר לבעלי שישב בלובי ההמתנה של המרפאה .. אני מדברת איתו , ואומרת לו שאני ״ממש רוצה קפה כבר וארוחת בוקר ״ ובעלי בקול מהורהר שאל אותי .. ״תגידי הרופא לא דיבר איתך??״ פה הבנתי שבטוח משהו לא בסדר שאלתי אותו מה קרה ??? הוא אמר לי רק שככל הנראה ההחזרה לא צלחה והעובר הוקפא שנית .. שם איבדתי את זה , חיפשתי רופא, אחות מישהווו שיתן לי מידע, אבל האחיות אמרו שרק רופא מוסמך לתת לי מידע ועוד מעט ייגש אליי , ואז הוסבר לי שהוא לא הצליח לעבבור את הרחם כי הרירית התעבה וחסמה לו את הגישה יחד עם התפר לרחם.. שם איבדתי את זה , נכנסתי לפאניקה , בכיתי וצרחתי , אפילו תלשתי את העירוי מהיד בכוונה ללכת משם כי לא יכלתי לשאת את הכאב .. הרופא הכניס אותי ואת בעלי למשרד ובאמת שאין מה להגיד והוא היה מאוד אכפתי , ומכיל אמר שהוא עומד לבכות איתי, שלצערו זה מה שנגזר עליי ושהוא מוכן לעזור לי עם הידיים והרגליים, שבמדינה אחרת היו מורידים לי את הרחם מזמן ולא מנסים אפילו ושהוא יעשה הכל כדי לעזור לי לקבוע להרחבת תפר במהירות האפשרית ונתקדם משם עם הטיפול.. בכיתי יממה שלמה .. לא יכלתי פשוט , הג כואב , הראש מעורפל אחרי כל ההרדמות והזכרון נפגע . הרגשתי תשושה , וכבר קבעתי תור לניתוח לפתיחת התפר , ואז , באורך פלא , כמה ימים לפני הניתוח , אני מגלה .. שאני בהריון, נס !! אפילו הרופא פוריות שלי אמר לי״אלוהים אוהב אותך ״ ואני הכי מאושרת בעולם אבל אני כלכך חרדתית כרגע אני בשבוע 6+ ואני ממש סופרת את הימים עד הבדיקה הבאה . את הראשונה עשיתי בשבוע שעבר כשהייתי שבוע 5 , נצפה הריון ועובר ממש קטן , אבל עדיין לא ראינו דופק , הרופא אמר לחזור בעוד שבוע לראות אם יש דופק .. חוץ מזה אמר שאהיה במעקב רפואי צמוד כדי לעקוב אחרי מצב צוואר הרחם והתפר כדי לוודא שהוא תופס את ההריון ואני בפאקינג פחדים! מה אם לא נראה דופק ? מה אם התפר לא יחזיק ? ה אם אצטרך להתאשפז ??? איך אני מרגיעה את החרדה הזאת כבר ????? אני מודה כל רגע על המתנה שקיבלתי אבל אני כלכך מפחדת שהחיים פשוט משחקים איתי משחק מרושע כזה ושמשהו ייקרה איך אתן מרגיעות את עצמכן בכל הנוגע לחרדות הריון? תודה מראש לקוראות 🙏

שניצלונים וצ׳יפס באולם זה מותר ? מה אומרות

המשפחה של בעלי לא מרשה שאשים שחור בהריון לא שמלות ולא בגדי ים ולא ביגוד בכלל הם משפחה רוסית ואומרים שאצלהם אסור שחור אבל מה זה קשור אליי יש לי זכות על עצמי מה אפשר לעשות?

תגידו בנות תינוקות מבית החולים מוציאים רק עם סלקל או שאפשר גם עם עגלה? פשוט יש לנו כיסא בטיחות ברכב