נמאס לי מהאופי המשועמם כל הזמן של הבת שליייי! היא בת שנה וחצי היא כל הזמן רודפת אחרי לכל מקום בבית מטפסת על הרגליים שלי כל הזמן צמודה אליי יש לה ים של משחקים בבית היא לא מתקרבת לכלללללללום נוגעת חמש דקות במשחקים שיש לה אחר כך זורקת ואז מחפשת אחרייי רק אם אני יושבת איתה על הרצפה היא מתעניינת במשחקים חוץ מזה היא נראת כל הזמן כאילו שמשעמם לה ולא מעניין אותה כלום חוץ מלהיות עליי לא יודעת מה לעשות איתה מה לא ניסיתי הכל הבאתי לה בסוף הגעתי למצב שאני פותחת לה את הארונות במטבח שתוציא דברים ותשחק אין אין היא לא נותנת לי לזוז מטר ממנה אני עושה הכל בבית כשהיא על הידיים שלי פשוט נמאסססססס לי

לא הבנתי ממתי האפליקציה הזאת הפכה לערוץ דיווחים של פייק ניוז וזריעת בהלה?! יש פה נשים הורמונליות, שגם ככה בחרדות מלידה והריון ובעלים במילואים והרשימה נמשכת.. יש לכן דיווחי חדשות תעשו אותם בפייסבוק לא פה. מה זו ההתנהגות הזו?? מעלות שאלות על מחבלים בקבוצה של הריון ולידה. יש נשים שמהלחץ לא מצליחות לייצר חלב! מה זה הצורך הזה לגרור נשים שמנסות לשרוד את הזמן הזה למטה?? אני מקווה שפורטי יתחילו לקחת אחריות על התכנים שהם מרשים להעלות כאן.

שבוע 6+4 ואני לא מרגישה שום תסמיני הריון לעומת זאת הריון קודם בחילות כאבי ראש וכל מה שבא עם הריון .. האם תקין? עוד מישהי היה לה ככה?

אחרי קיום יחסי מין (בהריון שבוע25+) תמיד מרגישה שהפות שלי כאילו מושך כלפי מטה, כואב! מה זה זה? מישהי חוותה?

התינוקי בן 4 וחצי חודשים והוא אוכל כבר ארוחה אחת ביום של מרק בבוקר מקבל פרי טחון לפני הבקבוק והתחיל גם מים השאלה היא מתי מפסיקים להוציא להם גרפסים אחרי בקבוק.. מישהי אמרה לי שכשמתחיל מוצקים מפסיקים להוציא גרפסים..

הריון שני, שבוע 15+5, אחרי שנים של טיפולי פוריות אבל אני מרגישה רע! הבחילות לא מרפות, למרות בונג’סטה, שום דבר לא מהנה, לאוכל יש טעם מגעיל, ואין לי חשק לכלום. אני מתקשה לראות את עצמי במראה, לא מרגישה מחוברת לגוף שלי. אני מודה על ההריון הזה כל יום, אבל זה פשוט קשה. סופרת את הימים עד הלידה, כי אני יודעת מהחוויה הקודמת שאחר כך זה קל יותר לפחות בשבילי… ובתוך כל זה, מרגישה אשמה על המחשבות האלה. מישהי חוותה משהו דומה?