מכירות את זה שיש דברים שאין לכן עם מי לשתף וזה פשוט נשאר אצלכן לנצח סתם לדוגמא היחסים עם החמה או עם הבעל על דברים מסוים אין לי חברות ואין לי גם משפחה שאני יכולה לשתף אותה בדברים אני בודדה מאוד חוץ מבעלי והילדה באמת שאין לי אף אחד מתלבטת האם כדאי ללכת לפסיכולוג לשיחות לפרוק קצת או שזה סתם יחזיר אותי אחורה בזמן אני בחורה שבנתה לעצמה עור של פיל וקשה להעליב אותי או לפגוע בי אני מאוד עם רגלים על הקרקע ומבינה שאלה החיים וצריך ללכת קדימה אבל כמו קופסא פנדורה גם אצלי יש הרבה דברים שעברתי מהמשפחה וחברות ששינו אותי ועיצבו לי את האופי כפי שהוא היום. רציתי ללכת לפסיכולוג פעם פשוט לפרוק אבל כל פעם מצאתי תירוץ אחר ללמה לא.. איך בכלל מחפשים פסיכולוג?