בבקשה תתפללו על החיילים שלנו מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל [וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן], הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה [וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם], בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: "אָמֵן".

מה זה והאם תקין? מן יובש/ קשקשים בגוון צהוב באזור הגבות. 🙏🏼

צריכה את עזרתכן אימהות. בת 3. ילדה שניה מתוך 4 ילדים. הילדה הזאת כל הזמן בוכה. לקחו לה.. בוכה. אם אני קוראת לה להתקלח והיא לא רוצה.. בוכה. אם משהו לא הולך לפי מה שהיא רוצה.. בוכה. למשל.. אם החלטתי להקריא להם סיפור לפני השינה ואמרתי מראש שאני מקריאה סיפור אחד.. צרחות שהיא רוצה עוד סיפור (לפעמים אני אומרת טוב בסדר.. תבחרי סיפור קצר) אבל העניין הזה שכל פעם שמשהו לא הולך כמו שהיא רוצה או שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה זה בכי.. אבל מה בכי! צרחותתת. ואני מנסה לשלב גם שמאל דוחה וגם ימין מקרבת. אבל אני לא מסוגלתתת.. היא מביאה אותי כבר לעצבים. זה כל היום לשמוע אותה בוכה!!! כמה אפשר!! אתמול למשל.. קראתי להם לארוחת ערב.. ביקשתי שישטפו ידיים וישבו לשולחן היא נשארה בספה.. נמרחת כזה ומורחת את הזמן.. פשוט לא התחשק לה לקום. ניסיתי לקרוא לה כמה פעמים.. בהתחלה בפוצי מוצי.. ואחכ בדרישה. וכלום. היא בת 3. אני לא אמורה להרים אותה בכח. אמרתי לה.. מי שלא מגיע עכשיו אחכ אמא מרימה הכל ולא יהיה אוכל. ואז היא שמעה את זה והתחילה לבכות בצרחות.. אז אמרתי שוב. מי שלא מגיע לכאן, שוטף ידיים ומתיישב לא יאכל. עכשיו, אני מצפה. שהיא תבין מה שאני אומרת. תקום ותבוא. וכלום. עד שהתחלתי להרים את הקופסאות גבינה ולהראות שאני מתחילה לסדר את השולחן.. שוב צרחות ובסוף תוך כדי בכי היא באה. אחכ.. מקלחות.. אותו סיפור. נמרחת בספה.. בואי בואי בואי. כלום. אפילו להוריד לה בעצמי את הבגדים עושה לי סרטים. ואני באמת מנסה להיות יצירתית ולהעביר נושא ולעניין אותה רק כדי שתזרום איתי והכל בצרחות. עד שהיא פשוט מאלצת אותי להכניס אותה בכח למקלחת.. ואז חוויית המקלחת בהתאם.. אז אחרי המקלחות.. אפשרתי לגדולה ולשלישית לראות סרט 5 דקות. ואמרתי שהשנייה תבוא יחד איתי לחדר אנחנו נחכה להן שם. והיא כמובן בכי צרחות. והסברתי לה.. שבמהלך כל היום את רק בוכה, אמא קוראת לך לאכול, את לא באה ובוכה.. אמא קוראת לך למקלחת. את לא באה ובוכה.. אי אפשר אחרי יום כזה לתת לך פרס ולראות סרט. הסברתי לה.. כשנופלים ומקבלים מכה זה כואב. מותר לבכות. אם מישהו אומר לך מילה שפוגעת בך, זה לא נעים. מותר לבכות. אם את ממש מתגעגעת למישהו, גם אז זה בסדר לבכות. אבל כשאמא שומעת כל היום בכי. זה ממש לא נעים לא לי, לא לאבא ולאף אחד. והיא כמובן בכי.. תוך כדי היא ביקשה סליחה (וציפתה שאחרי הסליחה אסכים לה) אמרתי לה אני מקבלת את הסליחה אבל היום אנחנו לא נראה את הסרט. אם מחר תתגברי ותקשיבי להורים, אנחנו ניתן לך לראות סרט 5 דקות אחרי המקלחת. אלה שיחות שנעשו כמה פעמים.. אני ממש מותשת ממנה. מישהי חוותה מצב דומה?? מה אפשר לעשות???

למישהי שינו את התאריך הווסת? מתחילת ההריון הרופאה שינתה לי שבוע לפני וזה מחרפן אותי. אף פעם לא יודעת מה להגיד בבדיקות איזה שבוע אני ואני יודעת שהביוץ היה בזמן.