גם הבת שלי התחילה כשהיא לא מקבלת דברים לצעוק לבעוט ברגליים אני לא מתרגשת אני אומרת לאמא לא מרשה עכשיו לא אוכלים שוקולד נגיד וזה היה שוקולד או שצריך לישון והיא בוכה אז אני אומרת לך עכשיו הזמן לעלות לישון אני אסבירה לה ברוגע מחבקת אותה אין קשר בין אהבה שלי לבין זה שאמרתי שעכשיו היא לא מקבלת משהו מסוים וזהו פשוט לא להתרגש ולהישאר רגועים ולהראות לו שצעקות זה לא עוזר וזה לא הדרך וזהו נראה לי

עוד לא אמא אבל עם תואר ועובדת עם ילדים.. מבחינה התפתחותית ההבנה מגיעה לפני השפה. תשתמשי במילים, תדובבי, תסבירי, תתארי.. קולות, צעקות וג'סטות (מחוות פיזיות) זה הדרך שלו לתקשר ללא מילים. זו הדרך שלו להביע את מגוון הרגשות..

תנסי כמה שאפשר לשמור על קור רוח ולנסות לתמלל לו את המצב ״אמא מבינה שאתה כועס שלא הולכים לגינה אבל כבר חושך אז נלך בפעם הבאה״ תציעי חיבוק להרגע ואם מילים לא עוזרות ולא מעוניין בחיבוק אז לשחרר ולהתעלם, לכי למשל לחלק אחר של הבית ותתחילי לשחק בצעצוע בלי לקרוא לו לאט לאט הוא ישתחרר ויבוא לבד רגועה ויתחיל לשחק איתך. זה שלב בהתפתחות מעצבן אבל חשוב

ניסיתי לחפש באינטרנט כיצד באמת להגיב בצורה המיטבית, כדי להצליח להגיע אליו.. כל מה שהצלחתי למצוא זה שה״טנטרומים״ האלה מתחילים בגיל שנתיים.. בגלל שהוא רק בן שנה ו5 חודשים זה קצת הדאיג אותי, שאולי זה לא תקין בגיל הזה, הוא עבר לא מזמן מהתינוקיה בגן לבוגרים, הוא מסתדר שם, הוא פעיל מאוד ומשתלב יפה.. אך חששתי שאולי הסיבה קשורה לזה.. מה אתן חושבות?