וואי. קרה לי דבר הזיה בעבודה . אני שבוע 15 וסיפרתי בערך שבוע 13 על ההריון רק למי שעובד איתי צמוד כי באמת כבר לא יכולתי להסתיר , בקיצור איזה אחד דופק לי אתמול ״איזה שבוע את ״ אמרתי לו היום 15 לקראת 16. אז הוא אומר לי אה.. אז ממש סיפרת לנו שהיית עם בעלך שעשיתם אותו . עם חצי צחוק כזה היו עוד 2 אנשים בחדר שהיו בהלם ולא הגיבו וגם אני לא הגבתי . שוקקקקקקקקקק פשוט יצאתי מהחדר
הריון ולידההריון ולידה
💬28 תגובות

תגובות (28)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2024 בשעה 07:18
גועל נפש. אבל מצד שני בגלל זה צריך לשמור על מינימום פרטיות ולא להגיד את השבוע
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2024 בשעה 07:40
ואי נשמע בן אדם הזיה ממש הייתי כנראה מגלגלת לו עיניים בפרצוף לא ברור של מה אתה רוצה ממני?! וממשיכה בהתעלמות מוחלטת ממנו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2024 בשעה 07:40
ואי יש לו בעיה רצינית מסכן, הוא זה שצריך לחיות עם עצמו והחוסר טאקט שלו עזבי אותו אל תתרגשי (למרות שהיייתי בוערת מעצבים)
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 במאי 2024 בשעה 07:41
אין לך מה להתרגש יש הרבה מפגרים בעולם.. פעם הבאה תעני ותגידי לו שזה משפט לא מכבד ואת תשמחי אם יחשוב לפני שהוא צוחק על חשבון מישהו אחר. מבטיחה לך שהוא יתבייש

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

חייבת לפרוק את שעל ליבי, לא מצליחה לשתף אף אחד... לא טוב לי מעבר לזה שלא טוב לי, אני מרגישה שאין בי שמחה אמיתית... אני כבויה יש לי תינוק כמעט בן שנה שהוא כל עולמי אני אמא מסורה וטוטאלית מתפקדת ומתפעלת את הבית במאה אחוז אבל כבויה כאילו משהו מת מבפנים אין למה לחכות הייאוש עולה מהר, כל הזמן אומרת לעצמי שנמאס לי ובא לי לברוח, להיעלם מה שמחזיק אותי זה הבן שלי שצריך אותי והוא באמת מסב לי אושר אמיתי אבל אני מרגישה שאני רק אמא שלו לא אישה, לא בת זוג... אין לי זוגיות זאת אומרת, אני נשואה אבל אי אפשר לקרוא לשותפות לדירה שלנו זוגיות כבר אין לי טענות כלפיו, זה תוצאה של משבר מתמשך מאוד ארוך הוא לא מסוגל לתת לי את מה שאני צריכה כרגע וגם אני לא בטוחה עד כמה אני פנויה לקבל טיפול זוגי עזר בחלק מהזמן גם מזה כבר התייאשנו לפעמים יש בי מחשבות שמה שהיה בינינו מת, לא יחזור אף פעם... אולי גם נגמרה האהבה מסתכלת בתמונות שלנו של לפני הלידה ולא מזהה את הזוג המאושר הזה קשה לחיות ככה בלי שום ניצוץ בעיניים בלי מגע, פרגון, אהבה, הערכה גם אם הוא מרגיש, הוא לא אומר... מרגישה שכולם מתעניינים בו ובילד ולא בי לא שואלים מה איתי, איך אני אם אכלתי, איך ישנתי, איך אני מתמודדת עם לגדל ילד לבד ולתפעל את הבית (הוא עובד עד שעות מאוד מאוחרות) בלי זמן לעצמי, להתאמן, לאכול כמו בת אדם ולרדת במשקל, לצאת לנשום אוויר (עד שהוא חוזר בערבים אני כבר מותשת ורק רוצה לישון) מרגישה שהחיים האלה גדולים עליי שהבאתי לעולם חיים והחיים שלי נגמרו
הריון ולידההריון ולידה
💬5 תגובות👍1 לייקים