ווואי לפעמים אני בעצמי לא מבינה את עצמי ומה עובר עליי??? אוף ארוך אבל חייבת לפרוק כבר 😔 יש לי את הבעל הכי הכי מושלם בעולם!! אני נשבעת לכן! התחתנו באוגוסט האחרון נכנסנו להיריון שבוע אחרי (מתוכנן כמובן) והיינו מאושרים ברמות! כל החתונה וכל התקופה של ההיריון כל כך קירבה וחיברה בנינו פתאום זכיתי בכל מה שחלמתי! חלמתי להתחתן ולהיות אמא ושהבית יהפוך כבר לבית! והכל קורה בדיוק עכשיו, שיפצנו את הבית כמו שחלמנו החדר של התינוקת וכל הציוד הכל מוכן ומושלם! היחסים בנינו כל כך השתנו הוא הפך להיות בן אדם אחר! רגוע יותר אוהב סבלני דואג אכפתי חושב קודם כל עליי ועל הבית, פעם היה יוצא המון עם חברים היה פחות איתי פחות זמן איכות, היום כל מה שהוא רוצה זה בית ואותי ואת הילדה שבדרך בעזרת ה׳ זה כל מה שאנחנו מתעסקים בו 24/7 אבל מה קורה לי לאחרונה?? אני מוצאת את עצמי לא מעט פעמים כאילו לא מאושרת, כאילו לא שמחה, ואין לי באמת שאין לי סיבה שלא!! אני בשמירת היריון אני לא עובדת אז בבית נחה המון ואמורה להיות הכי שמחה שיש. אני אישה שמאוד אוהבת ניקיון ובישול כל הזמן מבשלת מנקה דואגת לבית ולבעלי ברמות !! הוא חוזר מהעבודה כמו בית מלון הכל מצוחצח נקי אוכל חם, אבל משהו בי לא שמח. ואיך זה הגיוני שדווקא עכשיו בתקופה שקיבלתי כל מה שרציתי והתפללתי עליו, דווקא בתקופה שמבחינה זוגיות הכי טוב לנו! (עברנו המון קושי דרך) דווקא עכשיו אני כמו בדאון כזה.. אולי חוששת מהלידה או מהאחרי אני לא יודעת (שבוע 39 צריכה ללדת כל יום) אני מוצאת את עצמי לא מחייכת וכשבעלי מנסה לדבר איתי בצורה הכי יפה שיש ומנסה להצחיק או סתם לתת יחס אני רק דואגת להגיד לו כמה שהוא לא אוהב או לא מעריך או לא שם בשבילי, אני דואגת להגיד לו שאני בתקופה שקשה לי ושאני צריכה אותו יותר מהכל!! כשבתוך תוכי אני יודעת שהוא נותן הכל! ומעל ומעבר! הוא לא היה כזה והייתי ״מסתפקת״ במעט ממנו אז עכשיו יש תלונות? זה מוזר לי. אני לא יודעת מה עובר עליי. אני אומרת לעצמי לפעמים שאולי זה בגלל הורמונים או באמת חששות מהלידה שקרובה מאוד, אני מפחדת מהמושג ״דיכאון״ תמיד פחדתי אפילו סוג של ״זלזלתי״ במושג דיכאון אחרי לידה, כאילו הייתי אומרת איך אישה שחלמה להיות אמא יכולה להיות בדיכאון כשיש לה את המתנה הכי גדולה! אני לא מרגישה בדיכאון וגם לא אתן לעצמי להגיע לשם אין מצב! אבל יש רגעים שלא ברור לי מה עובר עליי … פרקתי 😔😔