חייבת לפרוק… אמל״ק - הבאנו כלב , נכנסתי להריון, אני מתחרטת שיש לי כלב.. מרגישה נורא. לפני שנכנסתי להריון עברתי טיפולי פוריות (+הפלה). תקופה ארוכה של ניסיונות שלא צלחו גרמו להרגשה שההריון יגיע עוד הרבה זמן.. החלטנו להביא כלב, בתקווה שזה יכניס אושר והתרגשות ובעיקר הסחת דעת מהתהליך המורכב. סגרנו על כלב שרצינו וחיכינו חודשיים שיגדל לפני שנוכל להביא אותו (הוא גור). שבועיים לפני מועד האיסוף נכנסתי להריון! החלטנו שהכלב הביא את הברכה ולמרות שהיו לי לבטים הבאנו אותו. הכלב איתנו כבר שבועיים ואני סובלת ברמה של בכי כל יום.. קשה לי מאוד! רוב הזמן אני איתו (עובדת מהבית), כל המאמץ סביבו מלחיץ אותי מאוד על ההריון שכן לעיתים מרגישה כאבי בטן מהמאמץ סביבו ובחילות קשות מהריח שלו (התכופפויות, לאסוף את הצרכים שלו, הריחות, החיידקים/היגיינה, המאמץ הפיזי-ניקיון סביבו, משחקים/יחס). אני במשבר, לא תיארתי לעצמי שבהריון שכל-כך חיכיתי לו אני אהיה בעצב כזה. זה לא בריא, לא לזה ייחלתי. ויקח עוד חודשים עד שהמצב יתאזן בבית.. חודשים שקיוויתי שאתרכז בהריון ובעצמי, הריון שכל-כך חשוב לי ואני פוחדת עליו מאוד. אמרתי לבעלי שאני במחשבות להחזיר את הכלב. אני מרגישה שזה חוסר אחריות מצידי למסור את הכלב, זה נשמה לכל דבר, אבל המחיר שזה גובה ממני הוא קשה לי כלכך. אף אחד מהסביבה שלנו לא יודע על ההריון. אני חוששת מאוד מתגובות של הסביבה שכן לא אוכל להסביר להם את הסיבה האמיתית מבלי לגלות על ההריון.. זה שובר אותי. אני מנסה לתת עוד כמה ימים של ניסיון (יש לנו מאלפת צמודה) השקענו על הכלב את כל המאמצים כדי שיהיה לו הכי טוב, אבל נפשית אני מתחילה להיות בדכדוך/דיכאון ממנו וזה לא בריא לי, לא לשם אני רוצה להגיע..