אני צריכה לפרוק ולשמוע עיצה טובה ממי שיכולה .. אני ובעלי נשואים כמה שנים טובות יש לנו 2 ילדים קטנים, מאז שהתחתנו בעלי לא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית (הוא עובד אבל טוען שהוא שונא את העבודה שלו, שמגיע לו להרוויח יותר-חד משמעית מסכימה איתו) כל תקופה הוא ממש נופל נפשית- מתבטא במילים כמו אני כישלון, והוא הכי לא כישלון, הוא בחור מאוד מוכשר ומוצלח, עדיין לא מצא את העבודה הנכונה לדעתי! ואני ממש מבינה לליבו שהוא מרגיש שלא מצא את ייעודו מבחינת תעסוקה ופרנסה בחיים.. זה מכביד עליי בטירוף ועל הבית והילדים מרגישים כי בימים האחרונים שוב הוא מתסוכל ובקושי מדבר.. ואם הוא מדבר הוא דואג להגיד שהוא שונא את העבודה שלו ושלא מגיע לו לעבוד בכזאת עבודה, תפסתי אותו עכשיו לשיחה ואמרתי לו שאני לא מסוגלת כבר להכיל את זה כל תקופה. שאני מבינה לגמרי שקשה לו ושלי קשה יחד איתו אבל שהוא חייב להיכנס לפרופורציות ושיחפש עבודה שמתאימה לכישוריו בכל הכח עד שימצא. אמרתי לו שאני פשוט לא יכולה להכיל את זה יותר הוא ענה לי אולי את צריכה לחפש מישהו חדש ולהתחיל פרק ב עם גבר אמיד… למה מה אמרתי לו? שאני לא יכולה עם המרמור הזה יותר? אני עברתי בעצמי תקופות איומות עם עבודה ולא השלכתי את זה עליו ומזה לא לדבר איתו ולהגיד לי לחפש מישהו חדש שיש לנו 2 ילדים?? מבחינתו - אם היתה לנו יכולה כלכלית פשוט להתפטר עד שימצא עבודה, ואני מסבירה לו שוב ושוב שזה בלתי אפשרי כי אנחנו לא נשרוד רק עם המשכורת שלי וכמובן שאין לנו עזרה כלכלית… אנחנו לא כאלה צעירים מה אתן חושבות? קשה לי