אשמח לעזרה.. אני חוזרת בתשובה, באה מבית חילוני לגמרי אני נשואה חצי שנה, לקחתי על עצמי לכסות את הראש. קניתי פאה כי ידעתי כמה השיער חשוב לי אבל אני סובלת ממגרנות ומסתבר שזה מאוד משפיע עליי. אז עברתי לכיסוי ראש ומסתבר שאני רגישה לקטיפה ובכל זאת נלחמת ושמה בובו (הקרקפת שורפת וכואבת) הקושי הרפואי תמיד היה, תמיד נלחמתי בזה אבל יש גם את הקושי של הנראות שהוא הרבה יותר קשה לי. אני מתגעגעת ברמות לשיער שלי, זה מוריד לי את המצב רוח בשניות. אני בהריון- מאמינה שעכשיו ההורמונים מחזקים את זה אפילו יותר. אני אובדת עצות.. קשה לי להסתכל במראה, קשה לי לצאת מהבית כל פעם מחדש, אני מתוסכלת. מצד שני לא רוצה לוותר כי זו מצווה כה גדולה. ובאמת שלא בקטע רע אבל נמאס לי לשמוע אחרים אומרים - ככל שקשה לך יותר השכר יותר גדול אני יודעת את זה, אבל זה לא מעודד כי כאן ועכשיו לא טוב לי, קשה לי ברמה עצומה. אני באה מבית שהוא שמיים וארץ מבית שהחלטתי שאני רוצה להקים וזה לא פשוט ואני מרגישה שאני הולכת לאיבוד.. לא יודעת עוד כמה זמן אצליח לכסות את הראש. מישהי חווה או חוותה את זה? מישהי יכולה לספר לי על ההתמודדות שלה עם זה? יש איך להתגבר על זה?