פריקה של תסכול. אני עוזבת מקום עבודה שעבדתי בו כמה שנים לחופשת הלידה ולא אשוב אליו. נתתי את הנשמה שלי בשביל מקום העבודה וזה באמת בלשון המעטה. אחריות, סדר, זמינות, הכל מהכל ואפילו לא היו לי תנאים שונים משל האחרים. רק יודעים להגיד שאין עליי ושלא תהיה כמוני בחיים. המשכורת על הפנים, תנאים תת רמה ועדיין נתתי את כל כולי. אני יודעת שלא יעשו לי כלום כשאעזוב, וזה מעציב, מכאיב ומאכזב אותי. אני, שדאגתי בכל יום הולדת שתהיה עוגה וברכה ומתנה, ולא קיבלתי כלום. הולכת ללדת עכשיו בלי שום ציון של המאורע. אני כמובן מצדי לא מתכוונת להביא כלום כי באמת שלא מגיע. סתם רציתי לשפוך הלב.