אוטוטו חודש שמיני. מרגישה שאני רק סופרת את הימים לחופשת לידה. שבר אותי לעבוד יולי אוגוסט כשכולם בחופש (כולל הבת שלי ובעלי שהוא מורה) ולדעת שהם בבית או מבלים ואני בעבודה בלי שום רצון. מרגישה ריקנות. שום דבר ללא ממלא אותי חוץ מהידיעה שיש לי את בעלי והבת שלי ואת הבית שלנו וזהו. אין לי כוח לצאת אחה"צ לפגוש חברות, אין לי כוח לצאת בערב. מרגישה שהעבודה שואבת ממני את כל האנרגיות לכל שאר הדברים בחיים. מרגישה שאני לא חיה איך שאני באמת רוצה ולא מסופקת ממה שאני עושה, אבל רוצה לצאת בטוב מהעבודה הנוכחית ולדעת שעבדתי לפחות שנה שם (ב4 בספטמבר זה יהיה שנה) ונראה מה יהיה הלאה.. פשוט מרגישה שאני מעבירה את הימים בלי שום חשק לכלום, ריקנות תהומית. בעלי מאוד תומך אבל בסופו של דבר אני מרגישה כל כל בודדה בתוך העצב של עצמי.. אם יש לכן עצות מה יכול לשפר אפילו קצת את ההרגשה, שלא דורש הרבה אנרגיות והשקעה כי אין לי כוחות נפש וגוף אשמח לשמוע 🙏

יש פה בנות נמוכות שילדו עוברים גדולים בלידה טבעית?

היי אשמח לעזרה מה זה אומר