טוב אז בעלי שכח שגם ההורים שלו וגם ההורים שלי הזמינו אותנו ליל האש. בסוף יצא לצערי שהוא הודיע לאמא שלו אתמול שלא נבוא לכל האש היום, שנסע להורים שלי ואז נעבור אליהם. אמא שלו מאחדכעסה ונעלבה כי היא אומרת שאמרה לו עשר פעמים. אני חודש שביעי ואמורה ללדת באוגוסט לפני החגים, ההורים שלי גרים רחוק מאיתנו ובכלל זה חשוב לי שכל עוד אפשר לנסוע אז נסע כשיהיה לי עוד תינוקת בת חודש או פחות אני בטח לא יסע שעתיים להורים שלי וההורין שלי שומרים שבת אז הם לא יכולים לנסוע אלינו.. בקיצור בעלי כבר יומיים עצבני עלי כאילו שאני אשמרה אמא שלו עושה לו פרצופים, לא עונה לו לטלפון ועכשיו בשיא היא הייתה על שיחה קולית והתחילה להתעצבן עלינו כי "אני תמיד מוותרת" "אמרתי לך עשר פעמים" ואמרתי לה שזה לא נעים וגם לנו לא נעים אבל אני בהריון ותכף לא אוכל לצאת מהבית ולא אכפת לה. ועוד היא זרקה "כל מי שימי יגיד שזה לא בסדר" והסברנו לה שזה לא כי רצינו אלא כי בעלי שכח הוא מוטרד בעבודה ובחיים ולא עשה את זה בכוונה. אמרתי לה שכבר יומיים הוא רב איתי ושזה נותן לנו תחושה מאוד לא נעימה ופשוט לא מזיז לה. היא אומרת לו " אני יודעת מה אני אומרת ומה אני יעשה פעם הבאה" כאילו איום .. ואפילו בכיתי בטלפון והיא באמוק עצבנית כאילו עשינו לה בכוונה. בא לי לא לראות אף אחד ואני לא מבינה אך אמא יכולה ככה להתנהג לילד שלה. אני בכלל לא מדברת על כל האפליות שהיא עושה בהן שני הבנים שלה, כמה כסף היא נותנת לאח שלו והכל מאחורי הגב, כמה היא עוזרת לו עם הילדים וכמה היא לא תעז להתנהג ככה לילד השני שלה. כל כך כועסת על עצמי ועל הכל ובא לי לחזור לבית