חיבוק אהובה! מבינה אותך, לי היו אומרים הערות מסוג אחר בהריון הראשון שלי, בעודי סובלת מגרדת הריון וקוצר נשימה ״ואו איך אני מתגעגעת להיות בהריון אין כיף כזה״ ״מה יש לך את לא יכולה להתכופף להביא לעצמך מים מהשולחן (שולחן נמוך וישבתי בספה נמרחת כזו)? מסכן בעלך שאת מטרטרת אותו״

יש אנשים מתנשאים

מצטערת לבאס אבל ההערות לא נגמרות בהריון, אנשים אוהבים להעיר זה הזמן ללמוד שמיעה סלקטיבית כי אחרי הלידה זה נע בין היועצים (שימי לה כובע, שימי גרביים, תורידי שמיכה וכו) ל"מעודדים" את חושבת שגזים זה קשה? חכי חכי לשיניים, את חושבת ששיניים זה קשה? חכי לכי לגיל שנתיים אנשים שלא יודעים להועיל סנני תזכרי שהילדים שווים את זה והקשיים זמניים, נסי לעצור להנות ממה שיש, התנועות, הידיעה שהתינוקת בדרך, אחרי הלידה תסניפי, חבקי ונשקי אותה גם בימים הקשים כולנו עוברות קשיים וגם הרבה הרבה טוב, פשוט אנשים נוטים להעלות את הרע

כי אנשים חטטנים, ולא מדמ חכמים. יהיה להם. הערות עד שתביני לגיל 120. לכל נודףשא עכשיו שאת בהריון אחר כך שיהיה לך ילדה ואז שוב מתי אח, או למה כל כך מהר ולמה עוד אחד, ואך רזית ואם השמנת והערות על הגידול של הילד כל דבר יהיה מה להגיד תלמדי לסנן ושכל אחד מדבר מהמקום שכואב לו..