פוסט פריקה ואולי יצא לי מכאן תובנה חדשה אני בת 28 רווקה אני יוצאת שלוש שנים עם גרוש פלוס 3 בהתחלה היה בסדר ולאחר מכן נהיה קושי גדול. עניין ההתנהלות של הילדים.כלפיי וגם בבית. הם מתעלמים ממני לחלוטין. ומתנהגים כאילו אני לא נמצאת בבית. עניין הגיינה מפריע לי מאוד וקשה לי מאוד. באתי מבית שמגיל קטן היינו עושים ומנקים אחרינו הבן זוג שלי בדיוק ההפך , הוא בא מבית ששהורים עושים. בעיניי ילדים בני 14 13 ו10 אמורים וצריכים לדעת לנקות אחריהם תשירותים , שאוכלים להרים את הלכלוך אחריהם בטח שלא לאכול ולנגב את זה בספה אני לא מרגישה בבית ,קשה לי נורא. נכנסתי להריון לא מתוכנן ולפני חודשים ילדתי. שהם פה אני סגורה בחדר עם התינוקת כי הם פשוט נותנים הרגשה לא טובה.הם לא מתקרבים אליה לא מתייחסים אליה לא כלום. עד לפני שילדתי הייתי אצל ההורים שלי , כי באמת לא יבלתי לסבול את כל מה שתיארתי למעלה. ושילדתי החלטתי לתת צאנס לקשר בשביל הילדה אבל אני מרגישה שאני מתחרפנת. הילדה קופצת מכל דבר ומתעוררת מכל דבר כל היום הם טורקים את הדלתות ,משחקים בכדור בבית ,למרות שמיליון פעם הוא ביקש מהם להפסיק אבל הם לשוט לא מקשיבים והוא לא מצליח להשתלט עליהם הם נכנסים לחדר שינה שלנו מבלי לדפוק בלילות (שהם בחופש ונשארים ערים כל הלילה ) או בשנצים אמרתי לו שידבר איתם ויסביר להם שהם לא יכולים להיכנס לחדר מבלי לדפוק אני לא אמא שלהם,בנוסף שישנים צהרים אז לא מפסיקים לדפוק בדלת ולקרוא לאבא שלהם אמרתי לו שאני לא יכולה ככה מעבר לזה שאני עם תינוקת קטנה ,ואני רוצה לישון שהיא ישנה כי זה לא פשוט לקום בלילות,ואם אין הבנה מהצד שלהם אז שישן שנצים בחדר שלהם בשבתות והוא לשוט לא מוכן התינוקת בקושי ישנה וגם שמסכימה לישון זה עליי אבל כל פעם מחדש הם נכנסים /דופקים וקוראים לו והיא מתעוררת אני איתה כל היום וגם בלילות אין עזרה מהצד שלו,גם בשבתות הוא זה שישן צהרים . מעבר לקושי של להיות אמא והשינוי הזה אני מתמודדת עם מה שתיארתי .קשה לי נורא ואני לא מצליחה להתגבר על זה.אני יודעת בוודאות שהגרושה מרעילה נגדי. הכל מרגיש לי יותר מידי כבר. השבתות איתם כל כך קשים אני מחכה לרגע שיגמר.אני סובלת מכל דקה. אציין אומר שהוא שומר שבת אז שהם פה גם הם צריכים לשמור שבת והוא פשוט מתחרפנים.הוא מבחינתי לא מבין שמשעמם להם.יש לו את השגרה שלו בית כנסת תפילות שנצים והוא פשוט לא רואה את הילדים שלו,אותי ואת התינוקת החדשה. אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות. לפני הילדה היה לי קל לי ללכת להורים שלי ולא להתמודד עם זה אבל עכשיו יש ילדה בסיפור ולא פייר יהיה לבלבל אותה ולגרום לה לגדול למציאות כזאת. רציתי לתת צאנס לקשר בשביל הילדה שתגדל עם שני הורים ביחד אבל עכשיו אני תוהה אם זה נכון כי אמא שלה כל כך מתוסכלת עצובה עצבנית מותשת. אני באמת כבר לא יודעת איך ניתן לשנות את זה אם בכלל או שפשוט לסיים את זה אני אובדת עצות לגמרי…