תמיד תפסתי את עצמי כאישה עצמאית,חזקה,מציבה ומשיגה מטרות, קרייריסטית. עבדתי קשה מאוד במשך שנים כדי להגיע למקום שהגעתי אליו מבחינה מקצועית ורגע לפני שהתחלתי פרק חדש בעולם הזה- ילדתי. הלידה המיוחלת הגיעה אחרי שנים ארוכות של ניסיונות,רציתי את זה מאוד אבל עד שזה לא בא לא באמת הבנתי עד כמה. היום,כמעט שנה אחרי שאני איתו בבית (תודה על הזכות!), כל מה שאני רוצה בחיים זה להמשיך להיות אמא! לדאוג למשפחה שלי מסביב לשעון ולהביא עוד ילדים. זה אולי ישמע לחלקכן פרימיטיבי, והאמת שאני לגמרי הייתי בדעה הזאת עד לא מזמן, אבל האמהות התעלתה מבחינתי על כל מה שהיה לי בחיים קודם לכן והמלחמה רק חיזקה את זה. איך חוזרים לעבודה עם התחושות האלה?איך נותנים לאנשים אחרים לטפל לך בילדים בזמן שאת מתעסקת בדברים שפתאום נראים כל כך לא חשובים?