בעלי מיום ליום הולך ומתקדם בעבודה הוא מרגיש שהוא פורח שם הוא שואב מהעבודה שלו את כל רגעי הסיפוק את כל חוויות ההצלחה את כל רגעי האתגר והריגוש פשוט את כל הצרכים הרגשיים שבן אנוש צורך הוא ממלא לעצמו מתוך העבודה כל שאר ענייני החיים נעשים מצידו בהרגשה שהו נאלץ מתוקף היותו נורמלי לעשות עליהם מהר וי ומייד ברגע שיוכל יחזור חזרה אל מקור החמצן שלו- קידום מעמדו בעבודה הוא לא רואה צורך נגיד לצאת עם האישה שלו פעם בשנה ליומיים במלון להתרענן. אם הוא יסגור בזמן הזה עוד איזה עסקה או יעלה על עוד איזה פרט שיקדם אותו זה יספק אותו הרבה יותר אם הוא יסגור בערב את הפלאפון לשעה ולא יענה לטלפונים זה לא כי בא לו שקט זה כי הוא רוצה להרגיש נורמלי אז הוא נאלץ לעשות לעצמו סטופ רק שאז השיחות איתו באותה שעה מרגישות בהתאם הוא יכול פתאם אחרי שהוא מגזים להגיד לי מתוך מצפון בואי נלך מחר למסעדה ואז במסעדה להתגבר מאד מאד ולא לענות לטלפון אבל זה לא מה שבא לו. אין לו את הצורך הזה אם לא הייתי אני מעלה את הנושא ועושה פרצופים הוא היה מסופק ומאושר מלא בביטחון עצמי ובתחושת הצלחה בלי ששאר ענייני החיים יעסיקו אותו. זה תקין?