מרגישה צורך לפרוק… שבוע 10+4 הריון שני בבית יש מתוקי בן שנה ותשעה חודשים הלב הפועם שלי, כל כולי אמא בכל עצב בגופי זורמת האהבה אליו וככה גם התנהגתי אליו מרגע שנולד, מענה מיידי ותמידי לבכי, השקעת זמן רב בחיבוקים נשיקות ומשחקים שהם רק שלנו וככה בוא גם התרגל הרבה מגדירים אותו כילד של אמא או ילד מפונק של אמא ואין לי בעיה עם זה למה אני מספרת את כל זה? כי מהשבוע השביעי בערך של ההריון אני לא אותו אדם… עייפה באופן קיצוני, לא מצליחה למלא את מטלות הבית, כמובן שבעלי עושה אבל זה לא כמו איך שאני עושה.. ומה שהכי שורף לי זה שאני מאוד חסרת סבלנות לשובב הקטן שלי😥 אני סובלת מבחילות משעות אחרהצ בערך וגם מקיאה מידיי פעם ומאוד תשושה ואני מרגישה שאני מפספסת תקופה מאוד יפה של התפתחות של המתוק שלי.. יצא לי גם להרים עליו את הקול כמה פעמים משהו שלא עשיתי מעולם לפני!! ואני מפחדת אני כל כך מפחדת שזה יהיה ככה תשעה חודשים אני מפחדת ממה שיהיה אחרי אני מפחדת שהקשר שלי איתו יהרס אני חשבתי שזה הורמונים שבוע שבועיים יעבור אבל החוסר סבלנות שלי והעייפות הקיצונית עדיין כאן התייעצתי עם רופא נשים ועם רופאת משפחה שניהם אמרו שזה לגיטימי והריון שני מאוד קשה מנטלית וזהו לא יודעת מה אנע מחפשת מעצם השיתוף😢