הייתי סופר חרדתית אבל התפללתי ...קיוויתי לטוב.... וב''ה הוא בן אוטוטו 4

הייתי מאד בחרדות, אבל ככל שההריון התקדם זה נרגע לי קצת

הייתי בחרדות, לא יודעת אם זה אפשרי להתנתק ממה שעברנו והידיעה שדברים יכולים להשתבש בעיקר בהתחלה (לי היה הריון שלא התפתח) מה שכן - חשוב לנסות לגרש את המחשבות הפסימיות, להתמקד בחיובי ולהשתדל לשמור על אופטימיות. תשתפי את הסביבה הקרובה (בן זוג, הורים, אחיות, חברה) כדי שיוכלו לתמוך בך ברגעי המשבר ולעודד אותך שבע"ה הכל יהיה תקין ומניסיון, אם את רואה שהחששות והחרדות משתלטות ומקשות עלייך כדאי לבדוק אופציה לעזרה מקצועית. אני התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית דרך המרפאת נשים (כללית) וזה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי לעצמי. וכמובן מודה לאחות המדהימה בקופה שראתה אותי במשבר והמליצה לי על זה, ואפילו יצרה קשר עם הפסיכולוגית שהתקשרה אלי כדי לתאם פגישה וכמו ש mk כתבה, ב"ה ככל שהזמן מתקדם זה קצת נרגע