עצובה אני בהריון שני - מתקדמת מאוד בעלי ואני לא שכבנו כמעט כל ההריון, לא שכבנו תקופה וזה נהיה מוזר ופשוט נמשך ונמשך, גם היום שאני שולחת לו רמזים ומנסה ליזום- הוא מתעלם- לא רוצה וגם לא מדבר על זה. היום הילדה שלי לא איתנו, אצל הסבתא, שכבתי לידו שעתיים במיטה, מנסה להתקרב, לחבק, ללטף… הכל רק פשוט לא שואלת אותו ישירות כי מאוד נבוכה. הוא דוחה אותי- לא משתף פעולה בכלל אבל גם לא נרתע ממגע שלי כמו זה ששמתי עליו את הראש. הוא נרדם. הלכתי לסלון והייתי עם עצמי… הוא התעורר באמצע- קמתי בטיל- ראה אותי מתלבשת והתחיל לשאול שאלות. שתקתי ורק ביקשתי שילך לחדר הייתי מאוד נסערת וכתבתי לי בהודעה שאני מאוד מתביישת ומבקשת סליחה. הוא בתגובה נעלב מאוד- אמר שזה לא חיים ככה ומעדיף שנסיים את הקשר מאשר להמשיך לחיות בלי סקס. אמרתי לו שאני לא רוצה כי טוב לי איתו ואני אוהבת אותו- אמר שהוא לא רואה את עצמו מחזיר את הגלגל לאחור, שבעבר הוא התריע המון פעמים על הסקס בנינו והתעלמתי ולכן לא מעוניין לפתור את המשבר גם עכשיו- פשוט מעדיף לסיים את הקשר. אני עדיין לא רוצה- לא חושבת שזה נכון. מה עושים? איך מתקדמים מכאן? למישהי יש רעיון?