חייבת לפרוק קצת אני מנסה להיקלט כבר שנה וחצי ,פעם ראשונה שנקלטתי היה לאחר שנה של נסיונות והסתבר שזה היה הריון כימי לקחתיאת זה מאוד קשה אך בו זמנית שמחתי שאין לי שום בעיה להיקלט, והנה אוליעכשיו זה קרוב מתמיד.. לאחר 3חודשים שוב גילתי שיש לי איחור ועשיתי בדיקות יצאו חיובי וגם בטא אומנם חלשה אבל חיובית, לאחר מספר ימים התחיל לי דימום שנהיה חזק ככל שהשעות עברו חשבתיזה השתרשות אך בגלל שעברתי אתזה ישר חושבת שזה כימי עוד פעם.. שיתפתי את בעלי והוא אמר בסדר אין לנו מה לעשות שזה יגיע יגיע ככה באדישות .. עכשיו.. צודק פשוט קצת הוצאתיעליו את התסכול שלי שאני מרגישה שאני עוברת את זה לבד ולמה הוא לאמתעניין יותר איך היה בבדיקות שלי וזה.. מרגישה רעה כי אולי הוא גם בתוכו עובר תסכול ופשוט לא משתף אותי ואני בחרתי להטיח בו את התסכול שלי מכל המצב הזה שאני לא יודעת איך אתמודד עם זה שוב עם ההריונות הכימים האלה זה הדבר הכי מבלבל שיש רגע אחד שמחה רגע אחר עצבות. מרגישה ששתינו עם אמונה גדולה בהשם שזה יקרה בזמן הכי מדויק אבל עדיין זה התסכול הכי גדול שיש שמפחדת שישפיע עלינו בזוגיות.