יש לי חברה שמתלוננת תמיד על הקושי שבגידול צמודים, על כך שאין זמן, שהחיים נעצרים ושהבית נראה קטסטרופה והיא לא מצליחה להגיע לקצה של היום. שאלתי אותה אם הם משחקים ביחד והיא ענתה שלא, שיש ביניהם פער וכל אחד בשלו. אתמול היא התחילה לבכות והבנתי שזה מתוך לחץ ועייפות. עודדתי אותה ואמרתי לה שבעתיד זה ישתלם (?) אתמול ישבנו עם המשפחה של בעלי וחמי אמר:״יאללה עכשיו תורך להיכנס שוב להריון, להביא אח/אחות לילד שלך״. אני שנה אחרי לידה וממש אבל ממש לא רוצה להביא כרגע עוד ילד, אני וצמודים זה לא, לא! מצדי שיהיה ביניהם הפרש זה מה יש. הוא אמר לי שלא יהיה לי כוח בעוד כמה שנים כמו היום ושעדיף למהר. עניתי לו יפה, אני כבר לא רוצה להגיע כי תמיד מסתכלים עליי כולן בהריון וכאילו מצופה ממני להשריץ. לא בא לי.